I
את צועדת בנטיפים סגולים, נכנעת לשאריות העשן
לפרוע קווצות שיער. שיירים של ירח מוטרף מעזים לברוח
בינות הענפים העירומים על קפלי עורך.
-
שיריי עוטפים אותך בנייר הצלופן. את לי כקרניים הנותרות
כשהאור כבה, עת ליל לגרש הצללים.
סוהרת מרציפן ותפוחים מסוכרים.

II
קולה החרישי של העכבישה, טווה קורים - פתיתי שמש
לסוכר שממנו את רוקמת חלומות. החומר שממנו נוצרים ילדים.
-
יללות החתולים קוראות שובך עת ליל, במסגרת העשן הדוהה
לקראתך. המראה בזווית של תשעים מעלות לשירך משקפת אותך,
באמת. שיכורה מיין הדם שהגרתי לתפילת בואך, אליי.


III
קוביות הקרח מתמוססות לקרני השמש הבוצעת עננים של חושך
בסגול שיוצר סוכר חרוך, כדמעות הנטיפים על שבילי העפר,
פרושים לרגלייך.
טובלת ניקיון כפייך בשובל השירים שרקמתי אלייך.
-
תפוחים מצופים מרציפן צומחים לעדן גנך.

26.07.08