בנצי כהן / אתה |
בלילות של הפסקה הלב הפועם
החיוך המרוח
אתה זוכר אותה אתך
אתה פרפר
אתה חשבת לאהוב שניסית שוב
ללחוש אתה רצית לחבק שידיך קפואות
לא עצרת את לבך
הוא קפא מאז
חלומות של רטיבות
שנים של שנייה אתה למדת לאהוב
בכית בסרטים הפכת רגיש
אתה זוכר אותה יפה
אתה זוכר אותה
בוכה לך
על דברים שאמרו לה
על חיים שמתו בתוכה
אתה נולדת בשבילה
היום אתה זוכר אותה
ניגשת
היום אתה
הפסקת להגיד את שמה בלילה
היום אתה כבר לא
זוכר אותה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|