הוא לא יספיק כך אמרו לו.
וכשניסה איך כולם לעגו לו.
מתעלם מטיפות הזיעה על המצח.
קצת מוקסם מהקול הפנימי צועק רצח.

הוא פוקח עין אחת בכל בוקר.
כי רק חצי עולם מסב לו קצת אושר.
וחצי שני הוא לוקח ללב,
כשכל מעידה רק תוסיף קצת כאב.

המציאות אז נראית כה שלילית.
כשלכל בן-אדם אינטרס ותכלית.
מחפש סימני שאלה בצדדים.
אך כולם מסביבו כבר נראים כיודעים.

אז בלילה שוב חוזר הוא לישון.
לא מאמין אך מקווה הוא המון.
שכשיבוא עוד בוקר הוא ישוב לכולם,
וכך יפסיק להרגיש אחרון.

אז בלילה שוב חוזר הוא לישון.
לא מאמין אך מקווה הוא המון.
שכשיגיע עוד בוקר הוא ישוב לכולם,
ויהפוך לעוד מחוג בשעון.