מביטה מהחלון ורואה את הים.
גל רודף גל,
עוד גל של מחשבות שאת ראשי מציפות.
מציפות,
לא יוצאות,
מציקות,
מעיקות.
בוהה בתקרה, עוצמת עיניי,
מנסה להשתחרר, אך ללא הצלחה.
הנפש מוקפת גל של טרדות,
כשנעלמות אחדות,
מופיעות חדשות.
כמו עיגול שלעולם לא נוצרים בו חורים,
שלמות של דאגה ושל הרהורים.
הנה עוד גל של מחשבות על חיי,
אולי הפעם הוא ידעך אם אעצום את עיניי?
20.7.08
סדנת סגל בית גולדמינץ |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.