ישנו כיסא.
הכיסא עומד באמצע הדרך, עומד ומסתכל עליי.
הכיסא לא רואה אותי באמת, ואני לא רואה אותו.
הכיסא יושב וחושב על הבן אדם שעומד מולו.
לכיסא יש חיים משלו, ולי יש חיים משלי.
לכיסא יש זיכרונות משלו, ולי יש זיכרונות משלי.
אך בבוא הזמן, אבין, הכיסא הזה הוא אני.
כמו כל הכיסאות בעולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.