כיצד אנתץ חרצובות אהבה,
אם אינך כאן לסגור מעגל?
גם כשלבי מדוכדך ונפשי כאובה,
לא תתני לי מנוח, לא תתני לי בכלל.
וכששנינו יחד מצליבים מבט,
לאור כוכבים בקור מחשמל.
נדמה כאילו עוד רגע כמעט,
הירח יידום, יעצור ויסתכל.
ושוב את הולכת ושוב אני לבד,
ובמצוקתי אפנה לאותן מחשבות.
כיצד ייתכן שלבי רק נועד,
להיות עבדן של אותן חרצובות? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.