|
בליל קיץ ובליל חורף
בליל סתיו ובליל אביב
שמיים מביטים ממעל
והחושך נפרש ממרומים.
אל הספסל בא הגבר
נעליו חולץ עתה
על ספסל שמיכה פורש הוא
תרמילו יהפוך לכר.
הוא חולם על בוא הבוקר
על קבצנים רבים כמותו
בתרמילם כיכר הלחם
וביתם ספסל הרחוב.
במוחו חולפים ימיו
הוא נזכר בחום אמו
עיניו רואות את השמיים
מן החור שבקרטון.
אט חולף שחור הליל
ובא הבוקר החדש
הוא שוב צועד יחף רגליים
ובערב שב אל הספסל.
כגלגל סובב יומו
בן ספסל וסמטאות
זה יומו של איש בלי בית
שמבצרו ספסל הרחוב.
© |
|
|
"גם לכתוב 'סוף'
בסוף זה מיותר"
מתוך הספר:
"מאה משפטים
במתיים ששינו את
פני ההיטוריה" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.