פעם זה היה מזמן מזמן, הייתה תינוקת קטנה ושמה הילה.
בשלושה מקרים היא בכתה נורא:
כשלא היה לה טוב, כשמשהו הפריעה לה וכשמאד פחדה.

כשרצתה לאכול בכתה ולמה? כי אמא שלה שכחה לתת לה אוכל בזמן.
ותינוקות לא יודעים לדבר ולבקש נכון? כמובן שלא!
אז מה נשאר לה לעשות רק לבכות נורא.
אז אמא שלה הביאה לה מיד אוכל. ואתם יודעים מה תינוקות אוכלים?
הם אוכלים חלב, אבל לא סתם חלב קר מהמקרר שאנחנו הגדולים שמים
בקפה. לא, לא הם אוכלים חלב חם שעשוי מאבקה המיוחדת רק
לתינוקות.

פעם היא בכתה נורא כשעשתה קקי והקקי נשאר בחיתול ואמא שלה לא
בכלל לא החליפה לה מהר.

פעם היא בכתה נורא כשכבר הייתה גדולה יותר.
אתם יודעים שחצר היא מקום טוב לשחק בו מחבואים. יום אחד שיחקנו
איתה מחבואים בחצר הגדולה מוקפת השיחים. היא הסתתרה במקום חשוך
ולקח לנו הרבה זמן למצוא אותה.
בזמן הזה שחיפשנו אותה, היא חשבה שכבר לא משחקים והלכה הביתה.
בגלל שהיה כבר חושך היא איבדה את דרכה ובכתה נורא.
בדרך היא פגשה שני ליצנים מצחיקים שצחקו ברחוב. אמרה להם:
"אולי במקרה אתם יודעים איפה הבית שלי?" "לא אנחנו לא יודעים"
היא המשיכה לבכות ושני הליצנים עודדו אותה והצחיקו אותה בהופעה
מיוחדת שעשו רק לכבודה.