דנית רוזנברג / אמיל |
היית לנו מים בשעת צימאון,
היית לנו לגל לעבר החזון.
את עינינו
פקחת ושטפת מבכי.
נתת לנו שמים לחלום,
נטעת והשקית עד יומך האחרון.
ואני אילן עכשיו,
ואתה מלאך שומר,
מוריד מעלי גשמים,
ואני מצמיחה ענפים,
שיצמיחו ענפים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|