דמעות גדולות, דמעות כחולות
כעין הרעל
חיוך זומם, אדום כאש, לא מפוקח
רשעות שטן, חיבוק של דוב
ואהבה במעל
הם מחכים-קופצים בעור סדוק, האם תקח.
אצות סבוכות בשערך.
זה מכבר צללת אל קרקעית הייאוש.
מה יפלא, אם כן
שדמך המליח וייבש אותך כליל
ואת בשמיים, מלאך
חיוך של שטן, חיצי קופידון מלאים ב
רעל כחול של עיניים של ים.
הלוואי רק היית
הלוואי. רק היית
לוואי ולא היית הנושא, ולא התפעל.
מילים מילים רודפות אותך
חודרות ללב, ושם הן מתמקומות בנחת
קול צחוקן מרעיד את הדפנות, והגלים הקלים באוויר פוגעים בעור
התוף של אוזנייך,
תוף רועם, מהלומות מלחמה
לבך דופק-פועם חזק
מלחמת מילה במילה מתחילה.
נכרתות בריתות של
מילה שלי-מילה שלך
תהלוכות צבאות, זוגות זוגות של מילים
צמדים צמדים
מדוע הם כן ואנחנו לא
מילים נרדפות
בצחוק רם - הגייה פראית שכבר אינה מילה אפילו- אך יש לה
משמעות, ועוד איך
מילים שבירות שוברות שבורות
אני נשברת לרסיסים
גם אם, הא נו שי ות נע למה אל תוך
פיך הפעור
המגע שלך מתקן את ההרוס
אצבעותייך מחליקות את הסדקים בעור
הן רטובות
הן רטובות מרעל
הן רטובות מרעל עיני הים שלה
טבעת בן
אני טובעת בחלום
והראש טבוע, מבקש לצאת למציאות, אך הוא אבוד
וצחוק אכזר, ברק מפלח את שמי עיניה
ואנחנו מתפרקים כליל, פרודה ועוד פרוד.
השקט שאחרי הסערה
עיני הים שלה שוב שלוות
ובקצותיהם קמטי חיוך. הו כן, הזמן עבר
למילים זמן משלהן
רכוב על סוס לעבר השקעיה
ת
ד
ר
ד
ר
א
ל
ת
ו
ך
ת
ה
ו
ם
עיניך פעורות, בולעות
אותך, את המילים שלנו
אני קטנה יותר מאי פעם
נמילה ולא יותר
פרוש ידיים, חייך, עננים שבלב
קור מקפיא, עור סומר, עור סדוק
ומצמיח שתילי אהבה חדשה
על פי אדמה של אהבות ישנות גרוסות דק
לו נקברת כאפר, לו נשרפת, הייתי מפזרת מעט מאפרך, מפדרת בחיוך
של אין אונים, להצמיח שכבה חדשה של אהבות
של עור
עור חדש
אבל אתה טבוע במי רעל עד צוואר
אני משליכה אל המים את לבי המתפורר
אולי איני זקוקה לו יותר
אתה נאחז בו כקרש הצלה
אך הכל רועד
האדמה מתרוממת
התהום נפערת, אדמה מתחלקת לשניים
שפתיים
יורקת אותך בתיעוב
וכך ייעשה למי שבגד במילה
כך ייעשה.
הרעל מפיך
מטפטף לתהום עיניה
וממיס את לבי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.