[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









געגוע


געגוע


געגוע


געגוע


געגוע


געגוע


געגוע




"בוקר טוב", הוא אמר.
היה זה גן של שושנים.
"בוקר טוב", אמרו השושנים.
הנסיך הקטן התבונן בהן. הן דמו בכל לפרח שלו.
"מי אתן?" הוא שאל בתדהמה.
"אנחנו שושנים", הן ענו.

"אה..." אמר הנסיך הקטן.

עצב הציף את ליבו. הפרח שלו אמרה שהיא יחידה במינה בכל היקום, וכאן היו חמשת
אלפים פרחים דומים לה בכל, בתוך גן אחד!

"היא תכעס מאד", הוא חשב, "אם תראה את זה... היא תשתעל בצורה נוראית, ותעמיד
פנים שהיא מתה, כדי לא להיות ללעג. ואני אהיה אנוס להעמיד פנים שאני סועד אותה
חזרה אל החיים, שאם לא כן היא עלולה לגווע באמת, כדי להוכיח אותי..."

ואז חשב עוד: "דימיתי בנפשי שאני עשיר כי יש לי פרח שהוא יחיד במינו בעולם,
וכל הזמן היתה לי שושנה רגילה.
שושנה רגילה ושלושה הרי געש שמגיעים לברכי, ואחד מהם שהוא אולי כבוי לעולמים.

זה לא עושה אותי נסיך מאד מפואר..."
והוא נפל על הדשא ובכה.



הנסיך הקטן / אנטואן סנט דה אכזפרי
תרגום: ג'וד שבא





המטרה של העבודה הזו, שהיתה לפרוייקט סוף שנה בקרמיקה, היה פשוט להביע רגש.
המורה עבדה איתנו על הדברים האלה הרבה, כל מיני תרגילי אסוציאציות
וכו'.ובניגוד לעבודה שלי בציור, ובניגוד לכל שאר התלמידות הגעתי לרגש הנ"ל
מאוד מהר.
אני מתגעגעת כל הזמן, בטח כמו כולם. אם זה לבן אדם מסויים, לתקופה מסויימת,
לרגש, לריח או לטעם.
וככל שניסיתי לחשוב על זה עוד, הסצנה הזו מהנסיך הקטן הייתה תקועה לי בראש.
והיו לי מליון תירוצים למה לא לעשות את זה, האם אפשר לקחת יצירה של מישהו אחר
ולהפוך אותה לשלך? מה געגוע בזה?איך לעשות את זה? מה זו הקיטשיות הזאת? יקטלו
אותי בביקורת עבודות... ועצם העובדה שעברו שנים מאז הפעם האחרונה שקראתי את
הספר הזה...
אבל מרגע שהרעיון הזה נכנס לי לראש הוא לא יצא.
אז המורה שלי, ברב חכמתה אמרה לי להתחיל לעבוד ולראות איך אני מתקדמת ואם אני
מתחברת לעבודה.

אני מתה על העבודה הזו.
אני מחוברת אליה בכל נימי נפשי.
כל פרח שנשבר ונופל מדכא אותי.

אבל יותר מכל העבודה על הגן עצמו, שהיתה קשה מאוד. וכשסוף סוף סיימתי את
הפיסול והשריפה הייתי צריכה להחליט איך לצבוע וכו'... יתר מכל העבודה הפיזית
מה שהיה קשה זו ההגשה שעברתי בה משהו דומה למה שעברתי בהגשה של הפרוייקט בציור
( Being different http://stage.co.il/Stories/537307764 ) שוב עניין ההבנה
שרק אני מרגישה את הדברים האלה, ושבעצם הכל בראש שלי...

השבעתי את הכיתה שלי שיאסרו עלי לעשות עבודות סיזיפיות להגשות של שנה הבאה
(למי שראה וזוכר את ההגשה של הסמסטר הראשון: כלל ופרט,
http://stage.co.il/Stories/537288786 )





תשובות לשאלות ששאלתי את עצמי בתהליך היצירה:

ש: אפשר לקחת יצירה של מישהו אחר וחהפוך אותה לשלך?
ת: לא. אין כזה דבר. היצירה הזו כבר נעשתה לפניך, ואתה לא יכול לקחת את זה מאף
אחד.
אתה רק יכול לתת לזה קיום אחר ואינטרפטציה אחרת.
אם אתה לוקח תיק של לואי ויטון ומפסל אותו, לא עשית את אותו התיק, זה משהו
אחר.

ש: מה געגוע בזה?
ת: אחרי שהתחלתי את תהליך העבודה קראתי שוב את הספר, ולא רק את אותו הפרק. כי
היה לי חשוב להבין הכל שוב, ומאיפה היה לי כל כך ברור שזה הגעגוע שלי.
הנסיך הקטן עוזב את השושנה בגלל שהיא קשה לו והוא לא מסוגל להתמודד איתה. הוא
יוצא למסע ביקום במטרה להתרחק ממנה, והכל זאת, בכל מקום שהוא מגיע אליו הוא
ישר חושב עליה.
זה הזכיר לי את הגעגוע שלי.
שתמיד קשה להעריך מה שנמצא לך מתחת לאף, אבל כשאני מתרחקת אני לא מפסיקה
להתגעגע, לעיתים גם כשזה עוד נמצא אתי...

ש: איך לעשות את זה?
ת: קשה לתאר את מהלך העבודה כי זה היה הכל בידיים לפי הרגש, לא הסתכלתי יותר
מדי. החומה הייתה מצויירת לי בראש, ופיסלתי אותה ראשונה. ןלאט לאט ובסיזיפיות
עשיתי פרח פרח והדבקתי. אחרי שסיימתי התלבטתי רבות וקשות (גם מפאת חוסר זמן)
אם באמת לכתוב את הקטע על החומה, כי מבחינתי הקיום של העבודה קשור באופן ישיר
לנסיך הקטן לכן חיב להיות איזכור. ולכן כתבתי את הקטע ואחרי השריפה צבעתי את
הפרחים בגלזורה בצבעונית ואת החומה בתחמוצות.
והרי העובדה המוגמרת...

ש: מה זו הקיטשיות הזאת?
ת: אני לא אסתיר מכם את הובדה שאמרו לי פעמים רבות במהלך העבודה שאני קיטשית
ללא תקנה.
אבל אם משהו תקוע לך בראש, ועוד באמנות, סימן שאתה צריך להוציא את זה החוצה,
ואני חושבת שהתמודדתי עם זה בכבוד, והביקורת עבודות על זה הייתה ממש מוצלחת.
באופן מפתיע, למרות הקיטשיות...

וזהו בעצם...

תודה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי יודע מדוע
ולמה?
לובשת הזברה
בקיני?







להב בן-לאדן,
זאופיל, שר מתוך
שנתו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/8/08 19:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כרובי יו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה