הוא כמו מקל בגלגלים הזבל הזה.
תוקע את החרא שלו בכל הזדמנות.
ואני, כמו ישו מקבל בשתיקה כנועה
חצוי בין יצר הריגה וחמלה.

לשבת בצד ולהקשיב, מבלי לומר מילה,
להתרומם מין הרגש והחוויה
להבין שאין לי כל שליטה, או עוצמה
לנשום עמוק ולהמשיך בשגרה-נו מה.

בכל פעם כמו בחירה ראשונה
בין אהבה לשנאה
אין הגיון ללא אמונה
בצדקת הדרך, בהכוונה

ואז בלילה במיטה
עת מנוחתי טרודה
חוזר לכתבי חוכמה עתיקה
עד עילפון או שכנוע-מה

למחרת הכל שוב בשליטה
תפקודים ויחסי מיטה
לעתים יש הבנה, קפיצת-מדרגה
כמובן, עד הפעם הבאה.