שרב בעיר של אבן
העומק כה חלול
קולות ומבטים נתלים על ציפייה באובך הביניים
ענף סתווי דופק קרח
על חלוני ברוח הפרצים החמימה
בחוסר קצב מגושם, בהתמדה נמרצת
כמבקש מחדרי הלבן לסגת משלוותו
ולהודות בריקנות חולה, כוזבת
דופק הוא כשמך על געגועי
על צימאון האופק הצהוב
נטפל לזיכרונות
לסירות מפרש על כחול המים
לצחוק המתגלגל עודו אי שם בחלומות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.