|
מסבי מתכת כהים
לוכדים תרמילים זהובים
לרעש מכונת הזמן הגדולה
אני עוצם בעיניי את הדרך.
תרבות אנשי המערב
מאשימה את משך הבשר בקיומו הארצי
אני לא אשם בדבר מלבד בפחד
עכשיו אני לומד ללכת מההתחלה.
המסכים נפתחים לרווחה
על פני שערי השמים
יש כאן כל כך הרבה אור אצור
אני פותח דלתות בחשכה.
הרוח הגדולה נושבת בעיניי
את כל מפתחות הפחד
אני נמס אל תכלת הנהר
באש החיים הפורצת לראשונה. |
|
|
הייתי באוטו,
ואז פתאום
נזכרתי ששכחתי
את המפתחות.
נשאלת השאלה:
איך נכנסתי לכאן
בכלל?
האישה הקטנה
ברגע של בלבלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.