ואני למטה מסתובבת לכל
הקשבתי בלי לדעת,
לחישות מרחוק,
מדברת בלי לחשוב
משקרת בלי לגעת,
נוגעת בקול מתבזה לירח,
מטורפת מהלילה
מתכה מפחדים, עוד מעט,
אהבתי אלייך היא נצחית,
מילים הן הכישרון שלך
אז אצייר לך במילים
תפוח על עץ רטוב,
אמחק בדמעות הכל
ואציי אותך עוד פעם,
מכתיב את חולצתי בדם
אולי אזיל דמעה אחת
אולי הפעם אצייר נכון.
אולי הפעם לא אסגור את דלתי
וחלוני לא יהיה מוגף
את הירח קח בחזרה,
את הים אינני רוצה לשמוע
הוא ממליח את פצעי,
אבל אם אתה גיבור גדול,
בוא והראה שאתה יכול..



לא צפוי, כן אולי אתה מכיר אותי טוב, אך לא את נבחי הנפש, לא
את כל חדרי הלב.
את גאוותי לא אניח, ואם אהבתך כה חזקה גם איתה תלמד לחיות.
אחח כה יפה הרגש הפואנטי, שמרגש לשניות ואז כאילו לא היה, בכל
דמעות התום וכל רגשי הכעס
אלקט בשבילך ואתה לא נוקם אף פעם, אבל שאלת את עצמך כי אולי
רציתי שתנקום, רציתי שתיהיה חזק מספיק בשביל להילחם עליי, ואם
צריך כמסופר במאות הקודמות אולי דואל ואז תאר לעצמך את הרגש
הפואטי, את ניצוץ הכדור באוויר.
תירא, תירא בשבילי לכל כנפי תבל, תירא את כל אהבתך, עודני
פוחדת אולי זה לשווא, אך בפחדי יש צדק, איך תבקש אותי, אן חייל
אתה עומד דום, הנסיך הקטן לא ירצה לראות כבשה שאוכלת פרח, איך
תראה אותי...
איך תבקש אותי...



ואתה אפילו זאת לא יודע

(הייתי צריכה לשלוח לך את זה לפני שנה, אבל לא יצא כנראה
ומצאתי את זה אתמול, אוהבת אותך רועי)