כבר לא אותה אחת עומדת ברציף
יושבת מצפה לך,
כבר לא תבוא רכבת
שתיקח אותי מכאן,
לעבר שקיעות יפות יותר
ולא חשוב כמה זמן עוד יעבור
רק פניך המעוצבות במשי
יבליחו מתוך הערפל
רק ציפורניך המגואלות בדם ימשכו אותי אל אובדני
וזאת, כל זאת, למרות שהשתניתי.
כמה אירוני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.