אם אני אמות
מוות פתאומי אך מתוכנן היטב
דע - אתה אשם.
ימצאו אותי כששפתיי כחולות
ועורי צפוד
מתי בגללך.

משפתיי מילים מזנקות אל תוך
חושך של חדרי.
הן נושאות קללה
שתמות לבד בין קירות סגורים
בלי מילה חמה, בלי מבט חומל
מוות של כלבים עזובים בקור.

אלוהים רואה. אלוהים יודע.
לא תוכל לנוס
אין לך לאן.

שתגווע לאט בחרפה בדעת
ומצפון עיקש ייסר עד דם.
לא תמצא שלווה גם בזמן שנתך
ביעותים ישקו אותך עד לשכרה.
ואתה תקיץ לא מקול ציפור אלא
מצרחות מגרונך שלך.

אם אני אמות כי במו ידיך
על גרוני לחצת לא נשמתי עוד,
ארורה תהיה נשמתך לנצח.
תרקב לעד עלוב ומבועת.