ישראל ברימפלד / שחקן ספסל |
אני כבר לא רוקד
ורק יושב לבד בחדר
עם הבקבוק שוב מסתודד
היו זמנים, אני נזכר
בהם רציתי כבר לחתוך
המציאות רבצה עליי
הריקנות שבתוך
אז שיניתי וניסיתי
שחיתי אל המגדלור
המציאות כמו גל צונאמי
שטפה,סחפה אותי אחור
לוחץ אני שוב על עצמי
להשלים עם הגורל
לקבל את זה כמו גבר
אני עכשיו שחקן ספסל
ושוב הסוף אינו מפחיד
מפחיד ששוב אני עשוי
למצוא עצמי בגיל 28
צ'ק ללא כיסוי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|