אני חותך בסכיני עיניי
את מסך הארץ הרחב
האריגים משתרגים בעצמם
לצורות של נוף מוכר.
תפסי ברזל חלודים
נפערים מתוך אבני הבטון
אל עבר תכלת השמים
העננים לבנים היום.
זה לוקח יותר משלושים שנה
לראות את מה שסירבתי
אני מאחה את עיניו המנופצות של אבי
אל תוך שברי הזכוכית שבבטני.
אחר כך הירוק הופך כחול
המיתרים נפרשים על פני הרוח
ערפלי הבוקר מנשבים את טוב הארץ
ונפשו חוברת אל רוח העולם. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.