בלילות של ירח באוויר אני שוכבת במיטה, בחושך, ומריצה את היום
שעבר עליי. הרבה פעמים המחשבות גולשות ואני חושבת על החיים
שעברו עליי.
ובלילות בלי ירח אין לי כלום. לא את עצמי ולא את המחשבות.
כלום.
כשאני הולכת בחורף עם מעיל אדום ומטרייה אדומה
אני רואה את ההשתקפות האדומה שלי במדרכה המנצנצת מטיפות
ספוגות
ובעיקר, בשלוליות שמזכירות לי אותי בכל שנייה של נשימה.
נדמה שכבר נגמרו לי המילים ואני מוצאת נחמה במילים של אחרים,
בשירים של משוררים אהובים,
בקולם של מוזיקאים שחותכים כל פיסה ממני באיטיות שמבטיחה להם
את ההצלחה.

בין החלומות, אני נמצאת
במרכזה של כיכר ענקית, עומדת ופורשת ידיים כשהכל מסביבי קורס.
'אני לבד עכשיו, ושיכור במיטה'
ובבוקר כשאני הולכת בין המדרכות, בחזרה למציאות, אני מריצה את
השורה הזאת שוב ושוב בראש שלי, בין המחשבות,
ואני רוצה לחזור הביתה, לנעול את הדלת כדי להבטיח את הלבד שלי
ולהשקות את עצמי בכמה שיותר אלכוהול כדי להבטיח את השכרון
שלי.

'אני
      לבד
             עכשיו
                       ושיכור
                                  במיטה.'

לילה טוב.