היא שונה, אחרת, כל-כך לא כמו כולם
צועקת שותקת וכולה מוקפת אפילה
הולכת בועטת אך כלום לא עוזר
בולעת נחנקת ובסוף הכל מתפרץ
עצובה כואבת ולאף אחד לא אכפת
שוברת חותכת והיא עדיין לבדה
השמש לא מצליחה לחמם את ליבה
הוא קר כקרח ומקפיא את כל גופה
הירח לא מאיר לה את הלילות
היא נמצאת בחשיכה בלי תקוות
אין לה עם מי לדבר היא אומללה
כל-כך רוצה לשפוך את הלב ולהוריד דמעה
רוצה לצרוח כמו שלא צרחה בחיים
רוצה לבכות ולמלא נחלים
היא רוצה להכאיב לעצמה ולהתענג על הכאב
או שפשוט מישהו יבוא וירצה לשמוע מה עובר לה בלב
אבל כולם צוחקים עליה היא כל-כך אחרת
היא סתומה חסרת חשיבות סתם מטורללת
מדברת בלי קשר
בולעת את העצב
היא לא יפה ולא חכמה והכי לא חשובה לעולם
וכשהיא תמות מי שיבכה זה רק סבא שלה
שחשב שהיא הכי מושלמת בעולם
אלא שהוא לא מבין שהיא סך הכל לא יותר מסתם ליאת.