|
מוקדש למעגל הנשים הסופי של בשארה
ולפתע
ממש בשבריר נשימה
הוא שוב נאבק בחזה
ושוב התהפך
וקרע
כאב חד
פילח את מעטה הסיליקון
שרכשתי לא מזמן
באחת מחנויות התרבות
בכנסיית השכל
התחתונה
קניתי אישיות
כי מעטי-לב מעופשים
הם חזיון נפוץ
בגיל שלושים
אין טעם להיאחז
באותן שנות מהות
נדירות
שממש בטעות
התמשכו לי
מעבר לשנות הבגרות
הנדרשות
לכולנו זה קורה בסוף
הלב נפגע
נפצע
נשבר
מתחבא בתוך דימוי
נמנע מהמחר
שואף לאט עוד חומר
עוד דם
ועוד בשר
מקריב עוד רגע של חיים
אל העבר
אבל לפתע
ממש בשבריר נשימה
הוא שוב חש במגע
של קדושה
הוא הרגיש
והתרגש
ובכה
כמו לראשונה
והנשים הזקנות שישבו במעגל
קרסו
כאחת
אל תוך החלל
שנחשף
מבין קרעי הסיליקון
ישותן
התמזגה בנשמתי
קולן
בקע מלבי
ולרגע אחד
שוב הייתי
אני
|
|
|
לכתוב סלוגנים
זה כמו לאשר
יצירות, רק עם
יותר אגו ופחות
תהילה.
אחמד אחמד,
הפועל השחור
בבמה, שעשה עושה
ויעשה את שניהם
אבל חושב
ברצינות להתחיל
לכתוב סיפור כי
ככה אי אפשר
להמשיך! אפשר
לחשוב שאני מקבל
משכורת על זה,
אפשר, אבל עדיף
שלא כי אחרת זה
יכניס אותי שוב
לדיכאון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.