אז למה קמים בבוקר?
השאלה הזו לרוב חומקת מאיתנו בנבכי היום יום,
אנחנו מתעוררים ומתחילים לעשות מה שאנחנו רגילים לעשות, אם זה
לצחצח שיניים, שרותים להתלבש והנה התחיל עוד יום?
ככה פשוט... מי אמר שלכל דבר יש סיבה?
אבל מה אנחנו שונים מהיתוש המצוי? הוא נולד, מדי יום אחד אחר,
עושה מה שהוא עושה, שורד כדי להתרבות, וזהו, מת, כל יום מחדש.
גם הוא, כמונו לא תורם לסדר בטבע, לשרשרת המזון או לאיזון של
הדברים,
אבל הוא גם לא הורס את הטבע.
האם באמת אנחנו צריכים סיבה לקום בבוקר? יכול להיות שזה בגלל
שאנחנו חייבים. אני חייב להתעורר עם השעון המעורר שלי כדי
לעמוד עם החיילים להשכמה אחרי שצחצחו את הנעליים שלהם,
מישהו אחר חייב לקום כדי ללכת ללמד בכיתה או לפתור איזה משוואה
או כדי לדאוג שהילדה הולכת לגן או רק כי הגוף לא מרשה לו עוד
לישון.
אז זו התשובה? אנחנו קמים כי אנחנו חייבים?
לא יודע, נראה לי פשוט מדי, קמתי כל בוקר בכל יום,כבר 20 שנה
עכשיו. לפעמים קמתי שמח, לפעמים פחות, לפעמים... חשבתי אולי
אני לא אקום,
כי אם עולם כזה, עושה דברים כאלו לאנשים כאלו, הגיע הזמן שאני
אפסיק לבזבז אוויר של אנשים שכן רוצים להיות בו.
אנשים תמיד עוזבים, סיסמא קצת קלישאתית, אבל אנשים תמיד
עוזבים, זה יכול להיות אבא שאפילו לא מחכה שהילד שלו יוולד וזה
יכול להיות מאמן כדורגל שלא מרוצה מהשכר ועדיין אותם אנשים
קמים כל יום בדיוק כמוני.הם גם חושבים למה אני קם? או שהם פשוט
קמים, מצחצחים שיניים, הולכים לשרותים
ונותנים לשאלה לדלג משעה לשעה בלו"ז שלהם עד שהם הולכים לישון?
ולמה הם הולכים לישון? למה בכלל הולכים לישון? כי הגוף אומר,יש
יגידו, אולי כדי לחסוך אנרגיה למחר כדי לעבוד טוב יותר
ללמוד טוב יותר, או שמא זה כדי לברוח מהמחשבות...ללכת לישון עם
מוזיקה כדי אולי להתחמק מגורל המחשבות שלא נותנות לך לישון...
אבל איך זה יכול להיות, שבנאדם אחר מעורר אצל בנאדם שני כל כך
הרבה עצב, כל כך הרבה מחשבות וקונספירציות עד כדי כך שהוא לא
יכול לישון למרות שהגוף זועק?
אז האם אנחנו באמת הולכים לישון כי הגוף אומר? אני לא יודע...
איך זה שכל פעם שרואים סרט, גם הטיפשי ביותר, שהילדה נפרדת
מאבא שלה בחללית, עולה לנו דמעה, דחף בלתי נשלט, עצב חד,
ולמרות זאת, למרות עצב כזה אתה עדיין מרשה לעצמך להיות עצוב
בגלל דברים כמו אחת שלא מחזירה שיחות או טועה בתאריך יום הולדת
שלך, שכל אימרה קטנה שלך עושה או הורסת את היום, או את השבוע,
שאתה רץ עם אלונקה על הגב ופתאום מריח אותה והכתף כבר לא
כואבת...
בשביל זה אנחנו קמים בלילה? בשביל לבכות ולצחוק ביום? לא
יודע... זה נראה לי מוזר מדי ואם אני אשאר בן 20 לנצח? אני
רוצה שיזכרו אותי ככה,שיער בהיר, עיניים ירוקות, ,1.85
גובה,חכם לפעמים, מצליח לרוב במה שאני עושה אבל לא תמיד,
יתום,או "בודד חריג" ,לפני שהגוף מתחיל להתפרק,שהוא בשיאו, אני
לא רוצה להזדקן.
אז למה אני ממשיך לקום בבוקר? אולי זה בשביל לאהוב? לא... זה
מיתוס מהוליווד, אולי בשביל להיות מצליח ועשיר? אבל אז למה
העשירים קמים בבוקר?
אולי בשביל להמשיך לשאול שאלות, כמו התשובה המתחכמת של הורים
לילדים שלדעתם שאלו יותר מדי שאלות...
למה לא יכולתי לחזור לכיתה ה', לפני שהכל התחיל, שהייתי מרוצה
מכדורגל וצבי הנינג'ה, לפני ששאלתי את עצמי למה קמים בבוקר?
למה אני קם בבוקר...
פעם אמרתי למישהי שאני רוצה למות בקרב, שיזכרו אותי כמו שאני
רוצה שיזכרו אותי, אולי זה קיטשי אבל זה מה שאני רוצה והיא
אמרה לי לא לדבר ככה כי היא תכעס עליי אם אני אמות, אבל למה
שהיא תכעס? אני הסיבה שלה לקום בבוקר? אני לא חושב...
האם באמת צריך סיבה לקום בבוקר? ישאלו החכמים... זו שאלה של
אנשים מחוקים שחוזרים מהודו, אנשים רציונאליים - זה לא צריך
לעניין...