אני יוצאת מהבית של ההורים
ומרגישה את המרחק מאחורי
כמו מצלמה שלוקחת אחורה
...אני
...לוקחת
...אחורה
בזמן
לזמן שלי -
אין זמן
הכל נתחב לאותו כלי
רצונות בקשות
מראות תחושות
זכרונות
ומתוך זה,
מתוך כל זה,
כמה מפתיע,
יוצאת מחשבה
אחת
ממוקדת.
אני מתנערת ממנה,
מדחיקה.
דוחפת הכל לבטן,
כמו פיטום אווזים.
אני לא...
רעבה יותר...
אני לא מסוגלת לזלזל
באחרים
כדי לזלזל בעצמי
(תודה ליוהן טרקה) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.