בוכה, צועק
אל תוך כרית של פחד ופרנויה,
בכלל הייתי אמור להיות באופוריה.
הקירות זזים והרצפה נעה
כשאני מביט במראה אני רואה רק חרא
בוהה מבולבל, לא מבין את עצמי,
מדליק עוד גמל בינוני, בינתיים זה מה שמרגיע אותי.
אני שואל את אבא איך? למה?
הוא מחבק, מרגיע ואומר,
אל תדאג אתה כבר ניצחת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.