לפעמים הייתי רוצה שתחבק אותי,
שתיתן לי להרגיש שאתה באמת שם, קרוב
לפעמים הייתי רוצה שתאהב אותי, כמו שמעולם לא אהבת
ועל אף כל המילים היפות, שלך וגם שלו,
אני לא באמת מרגישה את זה,
אף פעם לא הרגשתי.

אני לא יודעת לאן יובילו השנים ומה יהיה בעתיד,
כרגע אתה לא מהווה דבר בשבילי, רק עוד מספר שכתוב בפלאפון
שמצלצל לפעמים בשביל לשאול עליו.
וזה עצוב קצת, כי אתה כן פה, אתה חי באותו עולם שלי, אתה נמצא
קרוב לפה, פיזית, אולי.
לפעמים הייתי רוצה שתגיד לי מילה מעודדת, שתיהיה שם בשבילי,
שתהיה באמת, שלא תדבר סתם.
אתה לא בנאדם כזה מסתבר, אף פעם לא היית.

ויש לי אותה וזה מספיק לי.
המודל לחיקוי מספר אחת שלי, האהבה הכי גדולה שלי.
היא זו שהביאה אותי למה שאני היום, לא אתה
היא זו שגרמה לי ללכת עד הסוף עם מה שאני עושה, לא לוותר
בחיים.
היא זו שעברה את כל כל הרבה ונשארה עומדת על הרגליים
היא לא ויתרה בחיים וגם אני לא אוותר.

היא תמיד הייתה שם,
היא חיבקה כשהיה עצוב
ואהבה כמו שמעולם אתה לא אהבת
והיא לא סתם אמרה ואומרת מילים, היא מתכוונת לזה
אני מרגישה.
וכששאלו אותי עליך, לא ידעתי מה להגיד
איך בכלל להתחיל לתאר,
כי אולי אני עצמי בכלל לא מכירה, לא מכירה אותך
כי אתה אף פעם לא היית שם, לא באמת.