האם בדידות יכולה להיות חלק מאופי,
דבר בסיסי המגדיר בן אדם?
האם בשביל שאשאר כמו שאני,
עליי להיות כך לעולם?
קשה להישאר אופטימי, להמשיך לקוות לשינוי,
כשאיני מסוגל אף כפסע להתקדם,
שהרגשת חוסר האונים תיעלם,
כשעמוק בפנים, "שייך" ו"רצוי" הן רק מילים,
וכשהדבר שאני רוצה וצריך, קשר אמתי,
נראה רחוק מתמיד.
וכמו תמיד, מילים, משפטים ודפים
מביעים את הרגשות הקבורים בפנים,
בעוד אנשים מסביב לא מבחינים, לא מבינים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.