אישה רזה עם כלב ושמלה, ושרשראות קצת מוזרות.
איש עסוק עם תיק וחליפה ועדשות מכוערות.
ילד קטן עם חיוך פרוע ועיניים עכורות.
נערה יפה עם ג'ינס קרוע ועיניים זוהרות.

מיליארדי אנשים בעולם, מחפשים את עצמם, אבודים בין כולם.
מיליארדי אנשים להכיר ולפגוש, להבין ולדרוש.
מיליארדי אנשים בין התחלה ובין קץ, לא פוסקים, מבקשים, מנסים.
חלקם חוששים, חלקם מנוסים, וכולם בדרכם מחפשים,
משמעויות עמוקות, שפלות, רדודות. או אפילו יפות, בדרכן.
ניצוצות של אמת, של שמחה, ושל עת, בה נפשו של סורר תתוקן.
מביעים משאלות, מתבגרים, משתנים, אוהבים ושונאים בינתיים,
וכל אלפי הדעות, צועקים, או שותקים. כמו תולים תקוותם בשמיים.
עת ייאוש משתלט על פינות אפלות, בנפש פצועה וכואבת,
הם עובדים ואובדים, מחפשים תאוות, ומראות שהעין אוהבת.
משחקים משחקים של שליט ונשלט, אך יסוד העפר בכולם.
ויבוא יום אחד, ולארץ ישובו, בדרך הנצח, דרכם.

והיה ויבינו אנשי העולם שיש עוד תקווה, מטרה ותכלית.
אז יובס הייאוש, ותותר רק שלווה, ושמחה עמוקה, אמיתית.