כשקמת והלכת לקחת איתך את כל הטוב,
את כל הרע, את כל מה שבינינו היה.
ארזת שתי מזוודות קטנות,
מלאות זיכרונות כל מה שבינינו - גם ת'חלומות,
ואמרת שלום ולא להתראות.
לו רק היית אומרת שאת לא באמת מוותרת,
נותנת עוד סיכוי אחד
יכולנו עוד להיות ביחד.

אז אולי, פעם אולי
כשהיא תדע שכבר די,
תנסה קצת יותר...
ולא תישבר.
אז, אז כל זה ייגמר.

והנה הימים עוברים והעונות מתחלפות,
את שוב גדלה לך בין אותן שעות מתות...
ילדה קטנה במושגים של גדולים,
אין יותר גן משחקים.
ואולי זה הזמן להבין.
אין יותר מי שינחה, מי שילטף כשקשה,
אין יותר את היד הרכה שרק עוזרת, הנוגה.
את בכוחות עצמך ומעולם לא היית כה בודדה.

אז אולי, פעם אולי
כשהיא תדע שכבר די,
תנסה קצת יותר...
ולא תישבר.
אז, אז כל זה ייגמר.

כשהבוקר יבוא ויביא איתו אור
היא תבחין במה שהשאירה מאחור.
כבר לא תהיה דרך חזרה, היא תביט בו ותדע
לעולם הוא כבר לא יהיה שלה.
בשמיים הכחולים שלה מתנגנים כעת ימים אפורים,
איך שהדרך לשקט שלה עוברת משברים..

אז אולי, פעם אולי
כשהיא תדע שכבר די,
תנסה קצת יותר...
ולא תישבר.
אז, אז כל זה ייגמר.