New Stage - Go To Main Page

גיא קצוביץ'
/
האמת שנבלעה

היה מן קסם בעמקים שהשתרעו סביב. האוויר נקי מתמיד, ההיפך
מתל-אביב. השדות מוריקים ובזריחה ניתן לראות את העננים נצבעים
באדום, בזמן שהם בורחים מהשמש. את הדממה המוחלטת מפרים
הציפורים, הכלבים והחמורים, שקולם נשמע למרחוק בשטח הפתוח.
ההפרה הכי בוטה של הדממה, הייתה של רכב הסיור.

כל בוקר הייתי מקיף את הישוב במעגל, עשר דקות עד ששבתי לאותה
הנקודה, וכולי פליאה. התרנגולים של משפחת כצמן, הכלב של משפחת
חריף. בית העץ של משפחת לרמן הרשים אותי במיוחד, אולי בגלל שלא
דמה בשום אופן לקראוונים האחרים. הנה, ליד הקרוואן של משפחת
ארצי, פועלים ערבים מקימים תשתיות סביב קרוואן חדש. בקרוב
תעבור לכאן משפחה נוספת.

את המנוע הרועש והצ'אקלאקה המסנוורת תמיד קידמו החיילים
המאבטחים ביישוב בברכה. בשבילם מדובר בביקור של מישהו שקצת
מזכיר אותם במקום הזר הזה. בשבילנו, תושבי היישוב, זו הייתה
הפרה ברורה של ההרמוניה השוררת כאן, ואולי גם של הכללים הבלתי
כתובים שלנו. אין בעיה עקרונית עם צה'ל, תמיד הכרנו תודה לגדוד
התורן שאבטח את היישוב. הבעיה מתחילה כאשר מבטים של מיאוס
ושיחות הנוגעות לתוכנית ההתכנסות נעשות ליד בית הכנסת, והילדים
הקטנים שלנו מקשיבים בעיני עגל. הבעיה נגמרת תמיד ברבי-סרנים,
הם שקרנים.

ההורים שלי התחתנו בגיל 20. אירוע עם מעט אנשים והרבה אהבה.
החתונה התקיימה יומיים לאחר סיום קורס הקצינים של אבא, שיכל
בקלות לעבור לתפקיד עורפי, אחר בחר בתפקיד מפק'צ של צוות לוחם,
שכבר סיים מסלול. שבועות בודדים של אימוני הסתגלות הספיקו
לקראת פעילות מבצעית ראשונה, אך אמא היתה כבר בהריון והתנגדה.
אבא היסס, הסמג'ד שכנע אחרת. אמא מספרת שהייתה בוכה המון.

משפחת לבנון עברה תוך כשבועיים. הם הגיעו מקריית מוצקין, עולים
לא ותיקים בכלל מארה'ב שהחליטו שאין טעם להשתקע בארץ ישראל,
שלא בשטחי מריבה. לנקוט עמדה, להשפיע בשטח. התרשמתי שמדובר
במשפחה שבה מרקע עשיר ומפונק. הם עשו רושם מתחסד ומתנשא, כולם
פרט לבתם הבכורה, נעמה.

את בעז הספקתי לשנוא תוך שלושה חודשים כמו שלא שנאתי אף סמג'ד
לפניו. הוא היה האחראי הגזרתי של הפלוגה ש 'תפסה קו' אצלנו,
והגיע באופן תדיר לתדרוכים. שנאתי את התבטאויותיו השנויות
במחלוקת ומעוררות תרעומות אודות המצב הפוליטי, והנחיצות (או
אי-הנחיצות) של צה'ל באבטחת יישובי איו'ש. שנאתי גם את איך
שנעמה הביטה בעיניו, כל אימת שהיה מדבר.

הילדים העריצו את נעמה. היו הולכים אחריה בשבתות ומקשיבים
לסיפוריה על ארה'ב הרחוקה. היא הייתה רזה מאד, נראתה עדינה
ושברירית אך לא נתרעה מביצוע עבודות כפיים. הקשר בנינו התמצה
לכדי ברכות שלום, בעיקר בכניסה לבית הכנסת, שם תמיד הייתי
ממתין עד שראיתיה נכנסת. הבנתי שאני מאוהב מעט מאוחר מדי. למען
האמת, החלטתי זאת כשבוע לאחר שמר לבנון גילה לי, במקרה, שבעז
ונעמה מאורסים.

אני מביט לפעמים על תמונות שלי מהאירוע. לא רואים שמשהו עובר
עלי - אני עומד שם, מחייך עם כוס מרטיני בידי. טיפה מנותק, אבל
בוודאי לא עם לב שבור. לא הרבה זמן אחרי החתונה קיבל בעז הצעה
לקידום בתפקיד, הדורש שהייה רבה מחוץ לבית. בעז, כדומה לאנשי
צבא רבים, התמסר למשימה והותיר את נעמה לבדה בביתה. או אז,
אזרתי אומץ, ופניתי לבקרה.

את ההודעה על המעבר מסרה לי אמא לאחר יום לימודים ארוך בעברית.
התשישות מנעה ממני לרדת לעומק הבשורה ומשמעויותיה. נרדמתי,
אינני יודע מדוע זה קרה, אך בכך אני בטוח - וזאת כי התעוררתי
לשמע צלצול הטלפון, זו הייתה נעמה.

לא אכתוב כאן על שיחותיי עם נעמה, מילים לא ימחישו דבר. רק
אציין שלא הסכמנו כמעט על דבר, פרט לכך שהאופן בו נגעתי בידה
וליטפתי שערה מצא חן בעיניה. היא ביכרה לקבל גם את האופן בו
חפנתי שדיה ורכנתי מעליה, שפתותי סביב שפתיה. משעשע לחשוב שכמו
במציאות המדינית היום-יומית, גם בין גבר ואישה נותנים
לקונצנזוס להימשך כאשר הוא קיים.

נעמה התקשרה לבשר שהיא בהריון, אך שאיני האבא. בברית המילה לא
נכחתי, ואת מבטי הראשון בבן הקטן זכיתי להגניב בחגיגות הפרידה
של אימי ושלי מהיישוב. ברחתי הצידה ומצאתי את נעמה ויובלי
לבדם, כרגיל. הבטחתי לה שלא אשכח את שהיה, וקיבלתי את המתנה
שהכינה עבורי - קופסת קרטון קטנה ביותר, עטופה בנייר מתנה.

בשנים האחרונות ירושלים קפאה עבורי. את התואר סיימתי, אך עדיין
הנני מרגיש בתהליך חיפוש קדחתני אחר משמעות אישית, ואחר מערכת
יחסים אמיתית. הטיפול הפסיכולוגי בו החלתי מקדם אותי בעיקר
לעבר דכדוך, במהלכו אני נהנה לפתוח את קופסת הקרטון. אני מביט
על הטבלייה, ומחייך לנוכח הגלולה המיותרת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 30/1/10 12:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא קצוביץ'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה