השמים אדומים
הים שחור
הנפש עכורה
הלב שיכור
לא מוצא את מקומו
בין אלפי לבבות
בודד בעולם
מתנדנד ברחובות.
סוסים רצים
ציפורים נופלות
הכוכבים משולשים
מרובעים המאורות
מתערבבים זה בזה
שמש וירח
יום ולילה
את המציאות זונח.
לפתע ילד קטן
כבד לשון וראיה
תופס במכנסיי
ומסיט את תשומת לבי אליו
מבקש שאחזיק
בידו הקטנה
ואקח אותו רחוק
אל הנסיכה האחרונה.
אני רץ ונופל וקם
ושוב חוזר ורץ ונופל
וקם ושוב חוזר לרוץ
ונופל,
מתהום להר
חתול ועכבר
זר מנוכר לא מוכר
לא ידוע
יום שנה חודש שבוע.
שדה ורדים
יפה ושורט
משחית אבל מוציא את העיניים,
אנחנו שניים
כך נדמה לי
או אולי בעצם לא
מתחרט על חיים ומוות
מתחרט על הכול. |
