עליתי על המטוס בדרך למנאוס בירת האמזונס. מנאוס היא עיר גדולה
הנימצאת בצומת מדינות כמו בוליביה ברזיל ופרו, לצד נהר האמזונס
שהוא אחד מגדולי נהרות העולם אם לא הגדול שבהם. באזור מנאוס
מגיע רוחב הנהר לשני קילומטר ועוגנות בו אוניות משא גדולות.
העיר נחשבת לאזור סחר חופשי פטור ממכס והוא מרכז אליו קניינים
מכל האזור.
הטיסה למנאוס עברה דרך סאו פאולו ששם החלפתי מטוסים.
ישבה לידי בטיסה בחורה צעירה בסביבות גיל השלושים, נחמדה
וחתיכה שדיברה פורטוגזית בלבד. מכיוון שהיו לנו מעל שלוש שעות
טיסה ניהלנו שיחה כשאני מגמגם בפורטוגזית קלה שהספקתי ללמוד.
מדבריה הבנתי שהיא מורה שנוסעת לשנה ללמד במנאוס. שמחתי שהיא
העבירה לי את זמן הטיסה בנעימים.
נחתנו במנאוס לקראת הצהריים שכן יש הפרש של שעתיים בין שעון
ריו למנאוס. בשדה התעופה נצמדתי לעוד שני שוויצרים שהגיעו איתי
בטיסה.
בחורה לבנה יפיפיה התקרבה אלינו, מקבלת אותנו בסבר פנים יפות
ומנסה למכור לנו טיולים וטרקים למעמקי האמזונס, ובתי מלון.
רכשתי ממנה טרק לאמזונס ליום אחד. היא נתנה לנו כתובת של מלון
זול ואמרה לי שיאספו אותי מחר בתשע בבוקר מהמלון.
עלינו על אוטובוס מקומי ונסענו למלון לפי ההסבר שקיבלנו בשדה
התעופה.
הגענו למלון שהתגלה כפנסיון פשוט עם חדרים קטנים.
נכנסנו שלושתינו לקבלה, בחור מזיע בגופיה ומיכנס קצר קיבל את
פנינו, שכן במנאוס החום מגיע לארבעים וחמש מעלות ביום ולח
מאוד. מאוורר ישן ורועש שהיה מקובע על הקיר מימול ניסה לשווא
לצנן את אזור הקבלה.
"חדר לשלושה, חמש עשרה דולר כולל מזגן" נקב המזיע בסכום. "כמה
חדר לאחד?" שאלתי, "שבעה דולר", נקב המזיע.
לגור עם השוויצרים יעלה לי חמש ולבד שבע, חשבתי, ומיד הודעתי
למזיע, אני רוצה חדר לבד, "בסדר" אמר המזיע, "יש לך חדר כולל
מזגן, מים חמים ומים קרים". שמחתי על המציאה.
"תשלום מראש", אמר המזיע, נתתי לו ארבע עשר דולר עבור יומים
והוא נתן לי מפתח, רשם משהו בפנקס ולא לקח לא דרכון ולא שם.
"חדר שבע" אמר לי, "קומה שניה מימין". הודתי לו, נפרדתי מידידי
השוויצרים ועליתי לחדר.
החדר היה צר מאוד בעל מיטת ברזל ליחיד ארון שבור ומזגן רועש
שהיה מקובע מעל לחלון. המזגן עשה המון רעש אבל קירר מעט, או
לפחות ייבש את הלחות הכבדה. בתנאים האלו לא יכולתי לבקש יותר.
נכנסתי לחדר האמבטיה. אסלה ללא מכסה, כיור סדוק מעט וברז אחד
במיקלחת ואחד בכיור.
"איך יהיו מים חמים ומים קרים אם יש ברז אחד", שאלתי את המזיע
כשירדתי למטה.
"ברור", אמר המזיע "חמים ביום וקרים בלילה, אבל לעומת זאת יש
גם ארוחת בוקר", אמר המזיע וחייך. התנחמתי שאני לא מתכוון
להשתקע במלון הזה לתקופה ממושכת. התקלחתי במים הקרים שרעננו
אותי ויצאתי לחפש משהו לאכול.
לא רחוק מהמלון מצאתי מעין מסעדה של סנדוויצ'ים ו"סוקוס" שזה
שייק פירות טבעי.
פתחתי בבירה קרה להרוות את צמאוני וביקשתי אמריקאנו שזה
סנדוויץ' ענק מורכב מכארבעה שכבות של נקניקים שונים וגבינות.
עד שהגעתי לברזיל נהגתי להקפיד על הפרדה בין בשר וחלב, אבל
כאן, אם רוצים לאכול בשר, צריך לשכוח מזה, אין כמעט שום מאכל
בשרי שלא מעורב עם גבינה, ולשווא ניסיתי בתחילה להסביר
למקומיים שאני לא רוצה את זה ביחד, עד שהתייאשתי, "ברומא
תיתנהג כמו רומאי", הישלמתי עם העובדה שאאלץ לשנות ממנהגי.
הצמדתי לאמריקאנו 'סוקו דה מארקוז'ה' שזה שייק מפרי התאווה
ותמורת סכום כולל של כחמישה שקלים סגרתי את רעבוני.
יצאתי לסיבוב בעיר, טיול רגלי באיזור שבו נמצאתי. עיר גדולה,
הרבה חנויות, רחוב שלם של חנויות אלקטרוניקה פטורות ממכס,
מנאוס היא אזור סחר חופשי פטור ממכס, מעין דיוטי פרי גדול.
קניתי מצלמה, עד אז הסתובבתי ללא מצלמה כי פחדתי שישדדו אותי.
לעת ערב התחלתי לשמוע מוסיקה מכל מיני מקומות. הלכתי לכיוון
המוסיקה שבקעה מחנות ענקית שהתגלתה ככנסיה. נראה כמו אולם
הופעות קטן עם במה אבל זה בעצם כנסיה שעל הבמה נימצאת להקה עם
כלים חשמליים שפשוט מנגנת ושרה את התפילה וכל הקהל שר איתה.
המשכתי לטייל ומצאתי לאורך הרחוב מספר רב של כנסיות כאלה,
חוויה מוסיקאלית נדירה.
כשנהייה מאוחר חזרתי לחדרי, עבר עלי יום ארוך ומעייף ומחר יש
לי יום טרק למעמקי האמזונס. היה לי קצת מוזר להיות פתאום בחדר
לבד. קשרתי את חגורת הכסף ליד שלי והנחתי אותה מתחת לכרית.
התעוררתי לבוקר חם ושטוף שמש, השעה היתה שבע בבוקר והחום כבר
היה כבד, נימנמתי עד שמונה, קמתי ושטפתי את עצמי, יש לי עוד
שעה עד שיאספו אותי לטרייק. נזכרתי שהמזיע בקבלה הבטיח ארוחת
בוקר.
ירדתי למטה, בקומה הראשונה היתה רחבה קטנה שהיה שם שולחן צר
וארוך מתעקל בצורת נחש. כעשרים צעירים ישבו ליד השולחן שהיו
פזורים עליו קנקני קפה וסלסלות עמוסות בסנדוויצ'ים. מזגתי לי
כוס קפה ולקחתי סנדוויץ, הפתעה נעימה וטעימה.
בשעה תשע בדיוק נכנס ילד כבן עשר עם שלט קטן שעליו היה רשום
שמי. הזדהתי בפניו והוא סימן לי לבוא אחריו. יצאנו החוצה,
חיפשתי מיניבוס שאוסף את כולם לנמל שבו חיכתה לנו ספינת נהרות.
לא ראיתי שום סימן למיניבוס, הילד החל ללכת במורד הרחוב כשאני
אחריו. הלכנו כרבע שעה עד שהגענו רגלית לנמל והוא כיוון אותי
לאחת הספינות שעגנו שם.
עליתי על הספינה. כעשרה איש כבר היו ישובים שם, לא מכירים אחד
את השני, חלקם זוגות וחלקם בודדים. חיכינו לעוד כמה אנשים שהיו
צריכים להצטרף אלינו. התבוננתי ביושבים, היו שם שני יפאנים
מבוגרים, כשלושה גרמנים ומולאטית אחת שקישקשה איתם, שני
איטלקים, כמה טיפוסים לא ברורים ואני. מין חבורה שכזאת.
זוג חדש נכנס לספינה, שתי בחורות בלונדיניות אחת מבוגרת יותר
והשניה צעירה, בתחילה חשבתי שהן ברזילאיות כי הן דיברו
פורטוגזית עם הצוות אבל אחרי שהתיישבו הציגו עצמן, אם ובת
משבדיה שמטיילות כבר כשלושה חודשים לבד בברזיל והספיקו ללמוד
כבר פורטוגזית. השתיים היו חתיכות נאות לבושות מכנסיים קצרות
וחולצות טריקו נטולות חזיה. התבוננתי בהן, שתי נשים הרפתקניות
שמטיילות לבדן.
הקבוצה התחלקה לשניים, חלק שחוזרים בערב וחלק שממשיכים את המסע
לעוד יומיים נוספים. השבדיות היו בקבוצה שהמשיכה.
חיכינו לעוד אנשים שאחרו קצת ובינתיים הצגנו את עצמינו ועשינו
הכרות ראשונית כללית ואז עלו זוג צעיר, היא בגובה ממוצע והוא
גבוה מאוד לבוש גופיה של כדורסלן עם פירסומת בעיברית.
סוף סוף יצאנו לדרך כשהישראלים מדברים עברית ביניהם ובטוחים
שאף אחד לא מבין אותם, הם התיישבו לא רחוק ממני ודיברו ביניהם,
לא הזדהיתי בפניהם כישראלי, אתן לזמן לזרום וניראה מה ילד
יום.
הפלגנו למעמקי סבך הנהר שהחל להיתפצל לערוצים שונים, עצרנו
אחרי כשעה וחצי לארוחת צהריים טעימה שהכין צוות הספינה.
צוות הספינה היה מורכב ממשפחה אחת שכולם היו שותפים לעבודה.
האישה מנקה ומכינה את סירות הקנו שנשוט בהן מאוחר יותר הבעל
והילדים על ההגה לסרוגין וכל שאר הילדים במלאכות סיפון
נוספות.
אחרי ארוחה טובה ירדנו קצת למים. השבדיות לא התביישו להוריד את
החולצות לידינו ולשים חזייה של בגד ים, נראה טבעי לחלוטין
בשבילהן. לא החלטתי למי מהן ציצים יפים יותר, לאמא או לבת,
שתיהן היו חטובות, ניראו יותר כמו שתי אחיות.
התחלקנו לקבוצות קטנות וירדנו לסירות קטנות, קאנו, בכל קאנו
חמישה איש ומוביל מהמשפחה.
נכנסתי לקאנו בחברת שני איטלקים מולאטית אחת ובחור גרמני.
המוביל שלנו היה ילד כבו תשע או עשר.
הוא הוביל אותנו למעמקי הסבך כשאנחנו שטים בין קני סוף
ומסתכלים סביב ורואים רק שדה ענק של קני סוף.
תפקידי בסירה היה להוציא את המים שחדרו כל הזמן לקאנו. היתה לי
קליפת אגוז קוקוס גדולה שבעזרתה אספתי כל הזמן את המים
שהיצטברו בקרקעית הסירה.
שטנו כחצי שעה עד שניקשנו לעץ שצץ מיתוך המים, שלפנו חכות
מאולתרות והחלנו לדוג פירניות. הפירניה הוא דג טורף קטן, כשהו
לבד הוא לא מסוכן אבל כשהוא בלהקה הם מחסלים בן אדם בדקה.
ישבנו כשעה לדוג כשאני מצליח להעלות בחכתי שני דגים. המולאטית
הצליחה לדוג כחמישה דגים וכל השאר לא הצליחו לדוג כלום.
לפתע נתפס הקרס של החכה של אחד האיטלקים בתוך המים. הוא ניסה
למשוך ללא הואיל. הילד שכיוון אותנו אמר לנו , רגע אחד, ולפני
שהספקנו להגיב הוא קפץ למים.
המים במקום זה חומים מהסחף ואי אפשר לראות כלום פנימה. והמכוון
שלנו קפץ ונעלם עם כל הפירניות הטורפות. הסתכלנו למים וראינו
רק בועות של אוויר בוקעות מהמים, הסתכלנו סביב וראינו רק סבך,
אין לנו מושג איך יוצאים מכאן ללא המכוון. הסתכלנו שוב למים
ולא ראינו כלום. הגרמני התחיל לצעוק לעבר המים, אולי הילד ישמע
אותו, והמולטית אמרה איזה משוגע, מה הוא צולל למים עמוסים
בדגים טורפים, בלעדיו אנחנו תקועים פה.
אחרי כדקה שנראתה לנו נצח עלה הילד מהמים כשבידו קרס החכה
שנתקע במים.
"הקרס נתקע בגזע עץ לכן לקח לי קצת זמן לשחרר אותו", התנצל
הילד. צעקנו עליו איך הוא מסתכן להכנס למים עם כל הדגים
הטורפים שבמים, הוא הסביר שעבורו שגדל עם הדגים זה לא מסוכן
כלל.
המשכנו בדייג ואחרי כשעה חזרנו לספינת האם לשתות רום ולהמתין
לחשכה.
הצוות טיגן לנו בינתיים את הפירנות שדגנו והן היו מעדן בצרוף
סלט רענן.
ישבנו בספינה סביב ספירלה מעשנת נגד יתושים שהדליקו היפאנים,
גאים מאוד בכל פאטנט יפאני שיכלו להראות לנו.
התחלנו לספר קצת אחד על השני ואני התוודעתי לזוג הישראלים
שהתגלו כזוג נחמד מאוד המבלים ירח דבש. השבדיות סיפרו קצת על
מסעותם ברחבי ברזיל ובקרנבל המדהים שעברו.
לעת חשכה יצאנו עוד פעם בסירות הקאנו הקטנות לצוד תנינים או
יותר נכון אליגטורים. חיות אלו הן חיות מוגנות בברזיל לכן לאחר
שהיינו צדים אותם היינו משחררים אותם בחזרה למים.
בסביבות שבע בערב עברנו ליד בית סירות הממוקם על המים בצמוד
לגדה ואנשי הקבוצה שנישארה ליומיים נוספים ירדו והתמקמו לשנת
לילה בערסלים ואנחנו המשכנו לנמל ונפרדנו מהצוות.
הגעתי לחדר התקלחתי ונחתי מעט. חשבתי לעצמי, אם הייתי נעלם
בקאנו במעמקי האמזונס מי היה מחפש אותי בכלל. כל שרשום עלי הוא
העובדה שעליתי על טיסה למנאוס. לא נרשמתי במלון, ולא בטיול
בשמי המלא, כך שאם הייתי נעלם אף אחד לא היה יודע היכן לחפש
אותי. ממש מעשה אחראי.
אחרי מנוחה קלה יצאתי להסתובב קצת ברחובות בין דוכני מציאות,
חפצי אומנות ובגדים. עצרתי ליד דוכן שעונים וביגדי ילדים.
הבחורה שעמדה ומכרה מאחורי הדוכן משכה את תשומת ליבי. היא
הייתה אינדיאנית שחומה בעלת תווי פנים מעניינים, יפהפיה
אמיתית, נראתה כבת עשרים או אולי מעט יותר.
היא הפתיעה אותי באנגלית שלה, שאלה מהיכן הגעתי ולכמה זמן.
סיפרתי לה שמחר אני עוזב לכיוון סלוואדור באהייה, היא נראתה
קצת מאוכזבת אבל בכל זאת אמרה שבאחת עשרה בלילה היא מסיימת את
עבודתה והיא תשמח שאצטרף אליה ואולי נלך לאיזה מועדון בוסה
נובה שמנגנים שם מוסיקה טובה.
התבוננתי בה, לבשה חצאית פשוטה מגלה זוג רגלים שזופות יפות
לרגליה סנדלים פשוטות, חולצת טריקו מבליטה חזה קטן וחצוף, פנים
נהדרות , מעין תערובת אינדיאנית מולאטית, ושער חלק ארוך עם זוג
צמות היורדות לצידי ראשה. חשבתי, איזה יפהפיה, אולי אני אשאר
לגור כאן. הבטחתי לה שבאחת עשרה אני מתייצב והמשכתי בסיור בין
הדוכנים.
יצאתי מאיזור הדוכנים לכיוון הרחוב הראשי, ראיתי קבוצה של
יפיפיות ליד דוכן הגלידה, מקשקשות וצוחקות, חשבתי לעצמי, איזה
ריכוז של יפיפיות יש כאן.
היה לי עוד קצת זמן לשרוף לפני אחת עשרה והתישבתי לי על בקבוק
בירה באחד מבתי הקפה ברחוב.
בחור שחור התיישב לידי ופתח איתי בשיחת נימוסין. הזמנתי אותו
לבירה ותוך זמן קצר נהיינו ידידים. סיפרתי לו על הקרנבל בריו
ועל השייט היום למעמקי האמזונס. הוא סיפר לי שהוא הגיע למנאוס
מסאו פאולו לשנה לעבוד בנמל. בחור חסון כבן שלושים. השאיר אישה
ושני ילדים עם ההורים שלו ובא להיתפרנס.
"יש הלילה מסיבה נחמדה, יהיו שם הרבה בחורות שאני מכיר", הציע
לי הבחור, "בוא, תיצטרף אלי, נעשה חיים, אלו בנות בלי גבולות",
קרץ לי.
צחקנו קצת בהשפעת שתי הבירות הנוספות שהזמנתי. "מתי המסיבה?"
שאלתי, "לקראת חצות" אמר לי, "יש זמן לעוד בירה".
וכך עוד אנו גומעים ומרוקנים את בקבוק הבירה השלישי הצצתי
בשעוני. השעה היתה כבר עשר. ניזכרתי באינדיאנית של אחת עשרה,
קבעתי עם ידידי החדש לרבע לשתים עשרה בבית הקפה, חשבתי אם לא
ילך כמו שצריך עם האינדיאנית, יש לי מספיק זמן להגיע עם ידידי
החדש למסיבה. אמרתי לו שאם לא אגיע עד שתים עשרה לבית הקפה,
שלא יחכה לי.
הלכתי לחדרי להחליף בגדים לקראת הלילה, עברתי בדרך ליד קיוסק
והיצטיידתי בקונדומים שאהיה מוכן לערב כמו שצריך.
שכבתי קצת לנוח על המיטה, חושב על האינדיאנית, היתה יפהפיה אבל
ניראית בחורה טובה, לא זנזונת שקופצת ישר למיטה. מצד שני אני
בברזיל, אף פעם אי אפשר לדעת כאן.
חשבתי אולי אוותר על האינדיאנית ואלך ישר למסיבה, שם בטוח אמצא
זיון לפי התאורים של ידידי. התחלתי לשחק בפינג פונג מוחי,
מגלגל כל מיני תרחישים, עם האינדיאנית או במסיבה או עם
האינדיאנית במסיבה. באמת דילמה קשה. הייתי עייף מאוד ונימנמתי
לי מעט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.