התקלח, צחצח ואפילו קצת התאפר.
הוא ידע שהוא אוהב אותה כמו שמחכים שנים לאהוב,
אבל לא ידע כמה הוא עתיד להתאכזב.

הם קבעו בפארק. הוא הגיע לבד וראה אותה אוחזת ידיים עם זר.
הוא לא ויתר. הוציא את הלב והגיש לה. את החבטה ניתן היה לשמוע
מרחוק מדי, לאורך זמן רב מדי.

הוא זרק לפח את הזר והמכתב שכתב לה.
לקח את האוטו ונסע לחיפה, ושב שוב לחיפה.
בסוף הוא קיבל החלטה. הוא חזר אל הפארק, שק מלט על גבו.

הוא מצא אותו שם, זרוק, קטן ומעורר רחמים.
נושם נשימות קצרות ושורקות. נשימותיו האחרונות.
מסתבל בו במבט של געגוע.

שכבה ועוד שכבה. אבן על אבן.
הוא עבד כל הלילה,
עד היום הוא עובד.