יוסי הלמן / בכובע ציירים |
מול בד, לבד,
מערה מכחול דק בדם ליבך,
ארגמן כאש,
במשיחות של מחול,
עד נד המים
התכול שבעיניך
הכובש את האור.
צלליות של ערב מתעקלות על מתאר
חמוקייך
בקשתות של תקווה סמויה
מן העין,
צלליות כהות שעינן
מבשר רע
פורחות עם שקיעה מן הקן.
בכובע ציירים
מול בד, לבד,
אני אולי רמברנט,
את אולי ואן גוך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|