א. כשבוקר עלה וסילק הירח
ותבע את זכותו אל היום להאיר,
בין ערות לשינה, היא פוקחת עיניה
מבטה שוב נועצת אל מעבר לקיר
ב. כמו לחסוך מעצמה, עוד סצינה מוכרת-
כי גם כך, די קשה לה מעצמה להגיח -
ולתפוס בחלום, לשניה שנשברת
לרסיסי אכזבות, היא רוצה להניח...
פזמון: "יש משהו עגום בקיום של היום"
חזרה מחשבה במוחה - להטריד,
ודמעה אלמונית, אל לחיה משוטטת
כמו סוללת הדרך, כמו רוקמת תוכנית.
ג. חזקה המציאות מלתת לה לשקוע -
חמושה בשגרה כאפוד המגן
מחדרה אל החוץ, היא קוראת לה לבקוע
כמו אפרוח צעיר לעוף מן הקן.
פזמון חוזר
ד. ושוב בכי הגיע, לחפש התשובה
מעמקי התסכול
שוב עולה הדמעה,
סוללת עוד דרך, רוקמת תוכנית
אל ליבה
אל אותה אהבה.
