שירי פיצג'ראלד / כרוניקה של לילה |
גופותינו סהורים זה לתוך זו
בין קפלי המיטה המעוננת.
אתה שותק דבר מה,
אני דוממת דבר איך,
ודמדומי מגע לוטפים בדק האופק, בינות
עור וחושך.
ברור כשמש, יקירי,
שנמות בבוא היום.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|