[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








התעוררתי לקראת ערב. השעה היתה כמעט חמש וקבענו כל הקבוצה
להיפגש למטה בחמש וחצי, לצאת לקרנבל הגדול.
התבוננתי במולאטית ששכבה לצידי, היסטתי את הסדין שכיסה אותה.
היא היתה עירומה, עורה הכהה בלט על גבי הסדין הלבן, גבעת
הוונוס שלה בלטה לעומתי כמתריסה לעברי.
התכופפתי אל גיבעת הוונוס ונשקתי קלות לשפתי ערוותה. היא עדיין
ישנה. החלתי להעביר את לשוני על כל שטח השפתיים שלה כשאני מידי
פעם נושף אוויר על השפתיים הבולטות.
היא התעוררה והחלה להגיב לעברי. החדרתי את לשוני אל בין שפתיה
חש את מגע העור העדין של תעלת התאווה שלה. עליתי אל הדגדגן
הבולט שלה שקרא לי לבוא אליו וליקקתי אותו בתאווה. היא משכה
אותי למעלה והתחברה אלי בנשיקה ארוכה תוך שאני חודר אליה
ומרגיש את חמימות צוואר התאווה שלה סוגר על שרביטי הלוהט, לוחץ
אותו, כולא אותו ולא מאפשר לו להתחמק. שכבנו מחוברים בלשון
מלמעלה ובכלי התאווה שלנו למטה, שוכבים ונעים כגוף אחד.  תעלת
התאווה שלה ינקה אותי וסחטה אותי עד המפץ הגדול.

קמנו למקלחת שטפנו עצמינו וירדנו למטה. השעה היתה כבר רבע לשש
כשיצאנו באוטובוס לעבר האיצטדיון שבו עובר הקרנבל הגדול.
כל הדרך שמענו מוסיקה, רעש תופים וצפירות, וככל שהתקרבנו הרעש
גבר.
נתנו לנו את הכרטיסים שהיו לאחר השערים המרכזים וקבעו איתנו
לשעה 12 בלילה לחזור לאוטובוס. הקרנבל מסתיים לקראת שתיים
בלילה אמר המדריך כך שמי שרוצה להשאר עד הסוף יחזור עצמאית
למלון. מחר יש לנו טיול לאי טרופי ולכן כדאי לחזור מוקדם יותר,
הסביר.
יצאנו לתפוס את מקומותינו.

עלינו במעלה המדריגות ליציע. התהלוכות החלו כבר כשכמות עצומה
של זיקוקי די נור מאירים את הרקיע. המוסיקה החלה לזרום בדם
וליגרום לכולם לנוע ולשיר.
חילקו לכולם עלונים עם המילים של השירים, שנוכל להישתתף,
נעזרתי בתרגום של המולאטית והחלתי לשיר עם כולם.
בית הספר הראשון כבר יצא לדרכו, אמור לעבור את כל המסלול בזמן
קצוב. לא יותר ולא פחות, ולשם כך יש לו מובילים שמכוונים את
הטיימינג כל הזמן. התהלוכה כבר הגיעה אל מול היציע שלנו, הרעש
עצום והאקסטזה היתה בשיאה. כולם עמדו על הרגליים, רקדו ושתו
בירות מכוסות חד פעמיות שהיה ניתן לרכוש בזול, והחגיגה גדולה.
החוויה של בית הספר לסמבה ששרים בכל הזמן שהוקצב להם, כ-50
דקות, את אותו השיר שחוזר על עצמו כל הזמן עד שאפילו בלי אוזן
מוסיקלית כולם כבר מתחילים לשיר אותו, כשהם מציגים את נושא
השיר במחולות ותילבושות סיגנוניות  ומהממות, מלבוש מלא ויפה
ועד חתיכות מעורטלות למחצה מאופרות בשלל צבעים.
עברו כבר שני בתי ספר כשלפני יציאה של כל בית ספר השמיים
מתכסים בכמות עצומה של זיקוקין.
אחרי כשלוש ארבע בירות והחגיגה בעיצומה המולאטית היתה כבר
באקסטאזה, רוקדת כל הזמן, לא יושבת לרגע.
"מגרד לי בכוס" אמרה לי לפתע, "אז תגרדי" עניתי לה.
"לא יעזור" השיבה לי, אני צריכה זין בפנים".
הסתכלתי לעברה מחייך, אנחנו באמצע יציע הקרנבל והחגיגה
בעיצומה, מה עושים.
בלי לחשוב יותר מידי אחזה המולאטית בידי והובילה אותי אל גרם
המדריגות שליד הכניסה שם ממוקמים השרותים.
דלת השרותים היתה סגורה, חיכינו מספר דקות כשהיא דוחפת את ידי
אל בין רגליה. כשניפתחה דלת השרותים וזוג ברזילאים יצא מישם
מפזז ומזמר היא חייכה אלי חיוך שובב, "אתה רואה" אמרה לי.
נכנסנו לחדר השרותים הצר, היא טרקה את הדלת אחריה, רציתי לנעול
אבל לא היה מנעול. "אין צורך" אמרה, "אל תדאג".
דאגתי, כי תמיד שאומרים לי אל תידאג אני מתחיל לדאוג.
היא לא התייחסה ולא ביזבזה זמן, פתחה את רוכסן מכנסיי, שלפה את
אברי שנענה לה במהרה ועבר מיד לדום לכבודה, הושיבה אותי על
האסלה הסיטה את תחתוניה ומבלי להוריד אותם החדירה את שרביטי
פנימה והחלה לזיין אותי בתנועות מהירות. היא נעה עלי לקצב
המוסיקה העצומה שנישמעה מבחוץ, לא מרחמת ולא מאיטה לרגע.
אני ישבתי בתחילה פאסיבי אבל מיד שיתפתי פעולה איתה בקונטרות
מהירות. המשכנו להזדיין עוד כמה דקות כשהיא קוראת כל הזמן
קריאות משונות בקול רם, משהו בפורטוגזית שלא הבנתי.
לפתע היו דפיקות על הדלת. היא צעקה משהו בפורטוגזית והמשיכה
לזיין אותי במרץ עד שגמרה בוויברציות עצומות שהרעידו את כל
גופה. אני לא גמרתי. קצת נבהלתי מהדפיקות בדלת.
היא קמה מעלי, ירדה על בירכה והחלה למצוץ במרץ בתנועות שאיבה
מהירות תוך שהיא משפשפת בידה במרץ את הזין שלי, מחכה שאגמור.
לא לקח הרבה זמן עד שהישפרצתי לפיה את נוזל התאווה שלי. היא
ליקקה וניקתה אותו ביסודיות.
התלבשנו ויצאנו החוצה כשזוג נוסף שחיכה בחוץ ממהר להיכנס
אחרינו, אפילו לא מעיף בנו מבט. "עושים גם פיפי בשרותים האלו?"
שאלתי אבל לא חיכיתי לתשובה.

עלינו למעלה היציע כשהקרנבל בעיצומו. האנשים אפילו לא שמו לב
שנעלמנו ורק איתן שאל אותי לאן נעלמתי, "לשרותים" אמרתי לו,
"והיא?" שאל, "שמרה עלי" השבתי. המולאטית מצידה המשיכה לקפץ
ולשיר זורחת כולה מאושר.

החגיגות המשיכו עם בתי הספר שהתחלפו וכל אחד הציג את השיר
והריקודים שעבדו עליהם במשך שנה שלמה. לקראת חצות כשקצת שבעתי
מהחגיגות סימנתי למולאטית שנזוז.
להפתעתי היא נענתה בשמחה למרות שחשבתי שתרצה להשאר עד הסוף.
בעצם כשחשבתי, אז לכל דבר היא הגיבה בשימחה.

חזרנו עם האוטובוס למלון, כבר במעלית היא הורידה את סנדליה
וכשיצאנו מהמעלית למיסדרון והיא ראתה שהוא ריק מאדם פשטה גם את
חולצתה נותנת לשדיה לפזז באויר. כשניכנסנו לחדר נפטרה גם
מחצאיתה ותחתוניה ורצה עירומה לשרותים. "את אף פעם לא סוגרת את
דלת השרותים?" שאלתי.  היא לא השיבה, רק חייכה יושבת על האסלה
ומשתינה. אם כך בסדר, אמרתי, מעיף מעלי את מכנסי וחולצתי ונעמד
עירום מולה. היא אחזה בזין שלי, משפשפת אותו בחוזקה, מעמידה
אותו ומחזיקה בו. היא סיימה להשתין, תפשה את ידי ומשכה אותי
למקלחת. "תנקה לי את הכוס!" הורתה לי, לקחתי בידי סבון והתחלתי
לשפשף את הכוס שלה. לא מקפח אף חלק ממנו. אחרי שסיימתי לנקות
אותה היא החלה לסבן אותי וירדה לטיפול ארוך בביצים שלי, מנקה
ומלטפת.
הזין שלי היה רדום, נח את מנוחת הלוחם שלו. היא לקחה אותו בפיה
והחלה לגלגל את לשונה עליו, מעסה בלשונה את העטרה. הוא הגיב די
מהר והחל להזדקר מלוא אורכו בתוך פיה, היא שלפה אותו מפיה,
אחזה בידי ויצאנו מהמקלחת מבלי להיתנגב, משכה אותי אל השטיח,
השכיבה אותי על הגב ועלתה עלי רוכבת על שרביטי בקריאות קרב.
היא החלה להישתולל עלי כששרביטי נעוץ עמוק בתוכה, רוקדת סמבה
סוערת עלי ומתחילה להסתובב על הזין שלי פעם פניה אלי ואחר כך
גבה אלי כמו סביבון על ציר הזין שלי.  
בשלב מסויים חשבתי שהזין שלי עומד להישבר. אבל כניראה שהוא
בנוי חזק כי הוא החזיק אותה עד שהיתפוצץ בתוכה.  היא המשיכה
לרקוד עליו באקסטאזה נכנסת לרעידות אורגזמה חזקות וממשיכה
בקריאות הקרב עד שנירגעה ובמכה אחת נשכבה עלי מעולפת למחצה.
שכבנו שנינו ללא תזוזה כשרק ליבנו דופק בחוזקה וחזנו עולה
ויורד, כך עד שנרגענו ונרדמנו.

התעוררתי כשאני מרגיש רטיבות וחמימות על הזין שלי. פקחתי את
עיניי, היא היתה עסוקה בניקוי שאריות אתמול בעזרת לשונה. מלקקת
טוב טוב כמו חתול את שאריות החלב.
נתתי לה להתענג על שרביטי עד שצילצול הטלפון הפסיק אותה
ממלאכתה. היא ענתה, "זה מהקבלה" אמרה "מבקשים שנרד לאכול".
קמתי חסר רצון להפסיק אותה ממעשיה, התקלחנו וירדנו לאכול את
פירות גן העדן שכנראה הכניסו אנרגיות מחודשות בגופי.

יצאנו לנסיעה של כשעתיים עד שהגענו לעיירה קטנה עם נמל קטן
שממנו יצאו סירות מפרש מצוידות במנוע קטן לשייט לאי טרופי קטן.
עלינו על הסירה.
להקה קטנה של נגנים מקומיים קיבלה את פנינו והנעימה לנו את זמן
השייט. שתינו בטידה שזה מין רום מתובל בקוקוס. טעים מתוק
ומשכר. היא פשטה את חולצתי ועשתה ממנה כאפייה על ראשי שלא אהיה
חשוף לשמש שיקדה מעלינו.
היא לבשה בגד ים שלם  שמאחור רק פס דק שחשף את ישבנה המושלם,
שכבה על הסיפון ותפשה שמש. לא שהיתה זקוקה לשיזוף אלא להנאה.
הסתכלתי על חברי הקבוצה המבוגרים. הייתי כמלך בעיניהם. חייכתי
לעצמי בסיפוק.

הגענו לאי וירדנו אליו  לכמה שעות של סתלבט, סיורים קטנים באי,
משחק כדורגל עם מקומיים וכמובן ארוחה טובה. אחרי האוכל ירדנו
לים, היא שחתה מצחקקת כל הזמן, מאושרת מהחיים הטובים שנפלו
לפתע בחיכה.
חזרנו למלון אחרי הצהריים והלכנו לנוח כשאני מתפלא שזה כבר כמה
שעות שלא הזדיינו.

שכבנו על המיטה והיתחלנו לשחזר את שעבר עלינו בשלושת הימים
האחרונים. "תראה איזה ביזבוז" אמרה לי, "טיסה שלמה ישבנו אחד
ליד השני ולא היה בינינו שום דבר". "באמת ביזבוז" השבתי לה.
"למה בעצם לא היה כלום בטיסה?" שאלתי, "למה לא פנית אלי".
"ראיתי שאתה מדבר כל הזמן עם הבלונדינית וחשבתי שאתם זוג, רק
לקראת סוף הטיסה כשדיברתם עם אנשים נוספים הבנתי שלא, אבל אז
היה כבר מאוחר מידי, אז נתתי לך את הפתק עם מספר הטלפון ונשאר
לי רק לקוות שתיתקשר".
"מה היית עושה לי אם לא הייתי עם הבלונדינית?" שאלתי. "מה היית
עושה אתה לי?" ענתה בשאלה.
"בואי ננסה להחזיר את הגלגל אחורה. אספר לך מה הייתי עושה לך
ואת תספרי לי מה את היית עושה לי". אמרתי לה. "טוב , תתחיל
אתה". הסכמתי.
בדרך לברזיל עליתי למטוס ואת התישבת לצידי... וכך תיארתי לה מה
הייתי עושה לה והיא תארה לי מה היתה עושה
לי.http://stage.co.il/Stories/537303741>>
כך ישבנו זמן ממושך והתחרמנו לנו אחד על השניה בתיאורים של מה
שהפסדנו באותה הטיסה. בשלב מסויים הפסקתי אותה מהתיאורים.
השכבתי אותה על המיטה ופשוט זיינתי אותה כאילו שזאת הפעם
הראשונה שלנו.

בערב יצאנו לקרנבל הרחוב. שוב רקדנו אחרי משאיות הטריו
אלקטריק. אלה אותם משאיות העמוסות במגברים ועליהם להקות רקדנים
שנוסעים ברחובות וכולם רוקדים אחריהם. כך חגגנו לנו עד חצות
וחזרנו למלון. נכנסנו לחדר מזיעים מהריקודים.
היא פשטה את שמלתה ונותרה עם תחתונים בלבד. הורדתי אותה לעמידה
על ארבע משכתי את תחתוניה, הפשלתי והעפתי את מכנסיי וחדרתי
אליה מאחור אל תוך באר התאווה הפעורה שלה. היכתי בה בשרביטי
חודר בכוח ומרעיד אותה יותר ויותר, היא הושיטה ידה אחורה ותפסה
לי בביצים, מעסה אותם בעדינות תוך שאני ממשיך לקדוח בה בחוזקה
עד שהרגשתי שאני עומד לגמור וניצמדתי אליה והיא נכנסה
לוויברציות אורגזמה עד שהתפוצצנו ביחד.
נשכבנו מחוברים על הריצפה רועדים מתשוקה עד שנרגענו. התרוממתי
והיא עדיין מחוברת אלי ונשאתי אותה אל חדר האמבטיה, וכך
מחוברים עדיין נכנסנו אל מתחת לזרם המים ששטף את זיעתינו
ונוזלי התאווה שלנו שהתערבבו להם ביחד.

למחרת בבוקר התעוררתי שוב עם מציצה טובה שהחלטתי שכנראה ככה
אומרים בוקר טוב בברזילאית. היה לנו יום חופשי מטיולים וקמנו
מאוחר. החלטנו לרדת לים.
היו עלי כ-900 דולר חשבתי לשים אותם בכספת שהיתה בלובי. כל זמן
שהסתובבנו וטיילנו הכסף היה עלי מפוזר בכל מיני מקומות. חלק על
הרגליים וחלק מתחת למכנסיים. אבל עכשו חשבתי, בית מלון מכובד.
השארתי כ 150 דולר ועוד קצת כסף מקומי בשקית נילון לבנה שאיתה
הסתובבתי בדרך כלל ואת השאר שמתי בכיס הקטן של מכנסי הג'ינס
שלי, דחפתי את השטרות עמוק ומעל הכסף דחפתי טישיו. קיפלתי את
הג'ינס בארון מתחת לעוד זוג מכנסים ושתי חולצות, שיהיה בטוח,
חשבתי.
ירדנו לים לחוף איפנמה שהוא חוף מדהים ביופיו ולא סתם נכתבו
עליו שירים רבים. החוף היה מלא באנשים. חבורה של ברזילאים
שיחקה בכדורעף חופים, שבברזיל משחקים אותו עם הרגליים, עשרות
בחורות בחוטיני הסתובבו בחוף, מנקרות עיניים. בברזיל אין בגד
ים שהוא לא חוטיני. כל הישבנים מתזזים לכל עבר וגורמים לשובב
הקטן שבין רגלי להתעורר כל הזמן.
נכנסנו למים כשהגלים מכים בנו. היא חיבקה אותי לוחצת את רגלה
אל בין רגלי מעירה את שרביטי לחיים. משהרגישה שהוא הזדקר למלוא
אורכו, היא פשוט הסיטה הצידה את רצועת הבד הדקה שבין רגליה,
שלפה אותו ממכנסי ונעצה אותו עמוק בתוכה מחבקת אותי, נועלת
אותי בתוכה, ואנחנו צמודים מחוברים בים כשעשרות מתרחצים
מסביבינו. לרגע היה נדמה לי שכולם מסתכלים עלינו אבל תוך כמה
רגעים הבנתי שאנחנו לא מעניינים אף אחד חוץ מאת עצמנו. המשכנו
להיות במים מחוברים כשהגלים חובטים בנו כל הזמן. לבסוף הסכימה
לשחרר אותי. נשלפתי מעליה ושחינו לחוף כשאני מחכה שזיקפתי תרגע
לפני שאצא מהמים.
יצאנו ונשכבנו על החוף צופים בחתיכות העוברות מולינו עם
החוטיני והחזיה הסימלית שמכסה רק את הפיטמות, בגד ים שהוא הרבה
יותר סקסי מעירום.

בצהריים חזרנו למלון להתקלח ולהתלבש, לצאת לאכל משהו. עלינו
במעלית  לקומה שלנו. בית המלון היה די ריק בשעה הזאת. עצרתי את
המעלית קצת לפני הקומה שלנו, משכתי את בגד הים מהמולאטית והיא
נשארה עירומה במעלית. הורדתי את בגד הים שלי. שרביטי היה זקור
לחלוטין, הרמתי את רגלה הימנית על הכתף השמאלית שלי וחדרתי
אליה, אל באר התאווה שלה. החור הצר שלה נענה לי ברצון ונפתח
לעומתי מחכה לי עוד מהים. נינעצתי בה מרים את ידיה למעלה וחודר
אליה ומעוצמת החדירה היא מתרוממת כל פעם למעלה, מתנתקת מהריצפה
כמעופפת על הזין הבוער שלי.
עצרתי קצת לפני שגמרתי. שחררתי את המעלית ועליתי לקומה שלנו.
יצאנו עירומים כשאני מתפלל שאף אחד לא יהיה במסדרון באותו
הזמן. למזלינו המיסדרון היה ריק. הלכנו עירומים גוררים אחרינו
את בגדינו.  נכנסנו לחדר, הושבתי אותה על השידה פישקתי את
רגליה וחדרתי אליה בעוצמה עד שהתפוצצנו שנינו ביחד תוך ששרירי
הכוס שלה יונקים אותי ושואבים אל תוכם את שרביטי הלוהט. נשלפתי
ממנה תוך ששאריות נוזלי התאווה שלנו ניגרים על הריצפה.
הלכנו לשטוף עצמינו באמבטיה. היא החלה ללקק אותי, לנקות בלשונה
את שאריות נוזלי התאווה שלנו ואני ניקיתי לה את הכוס, שוטף
אותה ומעסה אותה.
יצאתי ראשון מהאמבט וניגשתי לארון להתלבש.
לבשתי את מכנסי הג'ינס שלי שהיו מונחים במקום שהשארתי אותם
מכניס את היד לכיס הקטן מוציא את הטישיו שמתחתיו הדולרים.
הטישיו היה במקומו אבל הדולרים נעלמו  כאילו בלעה אותם האדמה.
לרגע קפאתי על מקומי. לא הגיוני, שום דבר לא השתנה בחדר, אולי
שמתי בכיס אחר, חשבתי, אבל לא. הפכתי את המכנסים וחיפשתי בכל
מקום, אבל הכסף נעלם. חיפשתי בשקית הנילון ומצאתי שם את מאה
וחמישים הדולר הנותרים.
המולאטית יצאה מחדר האמבטיה. היסתכלתי עליה במבט חושד, "לקחת
את הכסף שלי מהג'ינס" הטחתי בה.
היא נשבעה שלא, "אפילו לא ראיתי היכן החבאת את הכסף" אמרה
בבכי.
כנראה שהמנקה לקחה, הסקתי, ירדתי ללובי והתלוננתי אצל פקיד
הקבלה, "מי משאיר כסף בחדר" אמר לי. "בדיוק בשביל זה יש
כספת".
התאבלתי כחמש דקות על אובדן כספי והחלטתי לשכוח מהכסף  ולהמשיך
הלאה, לא לתת לזה לקלקל לי את הטיול ואת החוויה.

ירדנו לאכול ואחר כך הלכתי לבנק למשוך מזומנים דרך כרטיס
האשראי שלי. החלטתי לחשב את צעדי הכספיים מעכשו כי אין לי מושג
כמה כסף אני אוכל למשוך דרך כרטיס האשראי.
החלטתי לשמור את הדולרים שנישארו לדרך חזרה הביתה ולהשתמש בכסף
המקומי לפי המשיכות שלי תוך שאני משאיר תמיד כסף מקומי רזרבי
למקרה שהכרטיס יסרב לתת לי כסף. היו ברשותי כרטיסי טיסה
מקומיים  (ווזה לטיסות פנימיות) וכרטיס טיסה הביתה.
ירדנו לאכול ולהמשיך לבלות, לא אתן לגנב לקלקל לי את הטיול.

כך עברו להם עוד יומיים של חגיגות עד שהסתיים הקרנבל וכל אנשי
הזבל החלו לנקות את ערימות הזבל שהצטברו ברחובות.
אנחנו נפרדנו מהקבוצה ועזבנו את בית המלון המפואר לטובת מלון
פשוט וזול ברובע הקופה קבנה. חדר זול עם חלון אחד קטן שפונה
לחצר האחורית ללא נוף. העיקר שהמיטה הייתה טובה.
נכנסנו לחדר אחרי יום מתיש של מעבר, הישתרעתי על המיטה והיא
אמרה שחייבים לבדוק את מצב הקפיצים. הפשיטה אותי ורכבה עלי
לזיון סוער כאילו אני סוס והיא דוהרת עלי, דוהרת ורוקדת והמיטה
זזה וחורקת אבל יציבה. אחרי שהוציאה את כל כוחותיה עלי ועל
המיטה נרגעה ונרדמנו שנינו.

כשהתעוררתי חיכתה לי הפתעה.
היתה כבר שעת ערב, חושך בחוץ ומיבעד לחלון הקטן ניראה פסל ישו
על הר הקורקובדו, שהוא הסמל של ריו, במלוא הדרו, מואר מכל
הכיוונים וממלא את כל החלון.
הסתכלתי ונשמתי מלוא ריאותי את המראה היפהפה. הערתי אותה
בנשיקה קלה לפיטמתה השמאלית והיא חייכה אלי.

ירדנו להסתובב קצת בשווקים ובבאזרים שנפתחו בכל מקום. שוק שלם
של מציאות ונעלי עור זולות. קנינו קצת שטויות והעברנו ערב שקט
לשם שינוי במסעדה מקומית.

למחרת התחלתי לארגן את צעדי הבאים. הכנתי לי כרטיס טיסה למנאוס
שזאת בירת האמזונס. כארבע שעות טיסה מריו. תכננתי להישאר שני
לילות במנאוס ולהמשיך משם בחזרה לסלוואדור באהיה. המולאטית
מקורה מסלואדור ומשפחתה עדיין מתגוררת שם. היא לא ראתה את אביה
ואימה כשנתיים ומאוד התגעגעה אליהם כמו גם לאחיותיה ולאחיה.
היא דיברה איתם בטלפון וסיפרה להם עלי.
קבענו שהיא תקח אוטובוס לסלוואדור שזה נסיעה של יומיים ואני
אגיע אחרי יומיים ממנאוס לסלוואדור. מעניין יהיה לבקר שם עם
המולאטית במקום הבלונדינית, חשבתי לעצמי. מצאתי בכיסי את כרטיס
הביקור של המלון שהתגוררתי עם הבלונדינית לפני שעזבתי את
סלוואדור, זכרתי שהוא נקי וזול.
נתתי לה את כרטיס הביקור ואמרתי לה להגיע למלון לקחת חדר
ולחכות לי שם.
בבוקר של יום הטיסה לקחתי אותה לתחנה המרכזית וקניתי לה כרטיס
נסיעה. היא התקשרה להורים שלה ואמרה שהיא מגיעה, הם היו
מאושרים וחיכו לה. העליתי אותה לאוטובוס ונסעתי לשדה התעופה
בדרכי למנאוס.

לפרק הבא -:http://stage.co.il/Stories/537305386







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשצרפתים רוצים
להגיד שמונים הם
אומרים ארבע
עשרים.







יוהאנה לוגאן,
ערב הבוחן
בצרפתית, מפגינה
כישורי לשון.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/2/09 17:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ברזיל ברזילרו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה