בשביל הלבן אני פוסע לאט
מסתכל הצידה מפחד מעט
במבט בלבד פותח דלתות
אבל לא נכנס וממשיך לבהות
והשביל הלבן לא נגמר שם באופק
העייפות גוברת וממריצה את הדופק
ואני שואל "מתי ייגמר לי הכוח?
ומתי לא אצעד ואשכב לי בנוח?"
ולמרות הכאב והפחד מעט
אני לא מוותר וצעד אחר צעד
בשביל הלבן אני פוסע לאט
עד הסוף הגלוי ונסתר מן הדעת... | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.