New Stage - Go To Main Page

אמבר פישר
/
יוכבד הדבה

כשהייתי קטן אבל ממש קטן, אמא הזמינה קופה מערוץ בטלוויזיה
שאמא לא אוהבת אבל כל הזמן רואה, כי אין מה לראות. הקופה הגיעה
אחרי כמה זמן בתוך קרטון מכוער, קצת התאכזבתי למרות שזה בכלל
היה בשביל שי, אני קבלתי עוד כדור. ובגלל שבכיתי יפה אפשרו לי
לפתוח את הקרטון יחד איתו. אף פעם לא ראיתי קופה כזאת, היא
הייתה בצורת דב עם כרס קטנה, שלייקס - ככה אמא אמרה שקוראים
לזה - זה מצחיק, שתי רגליים גדולות, גדולות - הוא עמד על שתיהן
ביציבות והיה לו גם פה גדול עם חור שלא יכול היה לסגור. שי היה
מקבל מטבע אם אכל הכל, אם התנהג אליי יפה, ואם כשבאו אורחים
היה שואל מה הם רוצים לשתות, וככה אמא ואבא היו מאושרים - שי
התנהג למופת והם נחלו הצלחה.

כשהיה עדיין בלימודים ואני חזרתי כבר מהגן - הייתי נכנס לחדר
שלו ומציץ בדב שקראתי לו בשם של איש - דב, הבחנתי בשינוי גם
אצלו - לדב דב גדלה הכרס הקטנה ועכשיו הוא היה בהריון. החלטתי
לשנות לדב את השם ומעכשיו אמרתי הוא יהיה היא ויקראו לה יוכבד
על שם ההיא שקראו לה ככה. יוכבד הלכה ותפחה ואני ניבאתי שיש לה
תאומים, כמובן שלא סיפרתי לאפאחד כי החלטתי שברגע שהיא תלד אני
אחטוף אותם וככה גם לי יהיה דב ואולי גם דובה ובגלל שאמא ואבא
לא אוהבים לראות שלא אוכלים ונשארים רעבים, ואמא תמיד מציעה
מהפאי תפוחים, אז ככה פחות או יותר הבטחתי לעצמי שהילדים של
יוכבד ישמינו וכשתגדל להם הכרס הקטנה שלהם אז אני אדע שהן
דובות והן אוטוטו יולדות וככה כל עוד אמא תמשיך לאפות פאי - כי
דובים אוהבים תפוחים - אני בטוח, אז תהיה לי ממלכה של דובים
דבים. אח"כ הבנתי איכשהו שדבים אוהבים רק מטבעות כי זה מה
שנכנס להם לפה. ופאי, אמא הפסיקה להכין כי זה משמין. חוצמזה,
אף פעם לא שמעתי דב אומר שהוא רוצה חתיכה, כנראה שזה סתם
שטויות שדבים אוהבים פאי.

הרבה שנים אחרי אני חוזר הביתה, נכנס לחדר שלי, יושב על הכיסא
הכחול המסתובב שיודע לעשות סחרחורת ממש כמו קרוסלה אם מתעקשים,
ועל השולחן עומדת יוכבד ומביטה בי, אני אוסף אותה אליי ומתעטש
- אני אלרגי לאבק ולברוש. אני נזכר במה שאבא אמר פעם מזמן לשי,
משהו על התכלית של יוכבד, רק שהוא פשוט קרא לה "הקופה שלך", על
זה שיבוא יום ותאסוף הרבה מטבעות ותוכל לקנות משהו ולהיות גאה
בעצמך, אני זוכר גם את היום ששי שבר את יוכבד כי לא היה לה חור
בתחת וקנה משחק מחשב, יוכבד הייתה רעבה אחרי הרבה ימים של
שובע, אני גיליתי את המנגנון שגרם ליוכבד לתפוח אבל זה היה כבר
די אבוד כי הוא נהרס לגמרי.

את יוכבד שמצאתי בפח - תיקנתי עם הדבק 3 שניות של אמא והרשיתי
לעצמי לקחת אותה אליי. נראה היה שיוכבד מאושרת עכשיו יותר
מתמיד, אולי קצת כאב לה בצד אבל זה עובר מתישהו - היא לחשה
לי.

כשאמא גילתה את יוכבד בחדר שלי היא שאלה אם גם אני חוסך למשחק
מחשב, ואמרה שאני לא צריך לטרוח כי יש שניים במבצע והלכה
מהחדר. קבלתי אחד באותו היום ואפילו הזמנתי את גיל לשחק איתי
למחרת.

ואני, עד היום, עולה לי המחשבה שמשחקי מחשב וקופות - גם כאלה
עם שמות תנכיים עשו יד אחת - ממש מתחת לאף שלי.  אפצ'י.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/2/09 18:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמבר פישר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה