אני יושב ומתעצבן.
אנסה לתקן את הבלאי
ואז אלך לי לחרבן
שם בשירותים בין ציר אחד לציר שני,
אני ממציא משפט נחמד שגם נשמע לי הגיוני.
משפט כזה כביר, אדיר, גדול כמו משאית,
שבכלל נשמע קטן כמו החוד של החנית
ממשיכה אותו שורה ושצף של מילים
כך הסיפור שלי מתמלא דמויות ודימויים.
ממשיך כך להוסיף מילים גם פה וגם קצת שם,
מההלם והשוק לרגע אני פשוט נרדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|