זקן מלאך
בא בימים
ורוח המנשבת
אותו תקדים
ברעש מתגבר
יחרוק שיניו
ושיר אשיר לו
בהבהוב כנפיו
וידיים אוחזות
רעש מכונות
לא היה לו זמן לאהוב אותך
רעש המפעלים מחריש אוזניים
על מפתן נהר שקט מלא מים
הוא השיט את ספינתך
באבן חלקה החליק את עורו למענך
ושב שוב לראות את הרקפת
שכבר הפכה ל-ורד
והיא לא מפסיקה להפיץ ריח ורוד
של אחוות רעים קרובה בין בנים ובנות
והוא מטפטף את הידע שלו הרחק
ואומר עשיתי, ומתרחק
ומעל כל ההמולה שוצפת לה הרוח
ולא מרווה מספיק בשמים
והירח אט אט מתמלא אנשים
הם עומדים רעבים עם דגלים לבנים
דגים כוכבים
ואומרים שהשקט יבוא
אז אולי יהיו מאושרים