ואת, עדיין הולכת לשם. לרגלי שקיעת השמים. עינייך כה בוהקות
לאור החמה הזורחת.
את. לבנה כשלג שיערך כצבע השקיעה. עינייך העמוקות צבעם ירוק
כדשא.
את. מין יצירה מושלמת של הטבע שבו הוא משתמש בכל יסודותיו:
ברוח השמים המנפנפת את שיערך הארוך.
במי הים המשקיפים את יופייך הטהור.
באש השמש הגדולה. שמאירה את עיניי לאור יופייך.
באדמת המדשאות שעליהן את נשכבת לנוח את מנוחתך.
כמו מלאך מן השמים הסתכלת לכיווני. מעולם לא הרגשתי,
מין הרגשה שכזאת כשהסתכלת אליי בעינייך.
מיום ליום אני מבין שאני מאוהב בך כ"כ, עד עמקי נשמתי. כי את,
את אהובתי.