|
ואת, עדיין הולכת לשם. לרגלי שקיעת השמים. עינייך כה בוהקות
לאור החמה הזורחת.
את. לבנה כשלג שיערך כצבע השקיעה. עינייך העמוקות צבעם ירוק
כדשא.
את. מין יצירה מושלמת של הטבע שבו הוא משתמש בכל יסודותיו:
ברוח השמים המנפנפת את שיערך הארוך.
במי הים המשקיפים את יופייך הטהור.
באש השמש הגדולה. שמאירה את עיניי לאור יופייך.
באדמת המדשאות שעליהן את נשכבת לנוח את מנוחתך.
כמו מלאך מן השמים הסתכלת לכיווני. מעולם לא הרגשתי,
מין הרגשה שכזאת כשהסתכלת אליי בעינייך.
מיום ליום אני מבין שאני מאוהב בך כ"כ, עד עמקי נשמתי. כי את,
את אהובתי. |
|
"גיא, אל תבין
אותי לא נכון.
טוב לי איתך.
באמת.
ואני גם אוהבת
אותך.
אני פשוט...
בתקופה קשה .
ואני מרגישה,
שאני צריכה
הפסקה לנשום,
להחליט מה אני
ומי אני לפני
שאני נופלת עליך
ככה...
איך זה?"
"לא רע, ממש לא
רע. קצת דמעות
לא יזיקו"
"הוא עוד יבכה,
המניאק"
מייפל בחזרות
גנרליות לקראת
הפרדה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.