החלטתי ללכת,
המסע התחיל בסתיו,
שלכת.

עליתי על היאכטה,
עליתי על הגל,
נרגעתי ולקחתי איזו "שאכטה",
מסתכל אני על החוף,
פתאום נהיה הכל כחול,
אין יותר נוף,
ים גדול.

בעודי יושב על התורן,
מדמיין אני שזהו הוא עץ אורן,
ותוהה מדוע עזבתי,
ומיד נזכרתי -
העולם אכזר,
כבר מאוחר.

נכנסתי לישון,
פתאום בום! כמו פיצוץ של רימון,
עליתי על שרטון,
הספינה טובעת,
איני יכול לעשות דבר,
התיישבתי בנחת,
חיכיתי בזמן שעולמי טובע,
אבל שכחתי שאני כבר יודע,
העולם גם בלעדיי,
גווע.