לצל ההולך אחריה ברחוב
היא צועקת: עצור! היא לוחשת: עזוב!
אך הוא כה עיקש, לא מרפה, לא עוזב
לרגליה נצמד, נאמן עד כאב

וכשבפניה הרוח נוגעת
ברור לה שהיא עוד מעט משתגעת
כשירח נוגה מעליה מאיר
רונית המשוגעת רוקדת בעיר

עורב שפורש זוג כנפיים שחורות
נותן לה סימן, מנבא לה רעות
וחתול מיילל מצמרת העץ
מטיל בה מורא, מבשר את הקץ

וכשבפניה הרוח טופחת
רועם שוב הרעם והיא מתייפחת
כשירח נוגה מעליה מאיר
רונית המשוגעת רוקדת בעיר

קבצן עם כינור וכתפיים שחות
מושיט כובעו וקורא לה אחות
והיא כמו אילמת גונחת: אחי,
קחני אתך אל הגן הנצחי!

וכשבפניה הרוח לוטפת
בצעיף כאביה היא שוב מתעטפת
כשירח נוגה מעליה מאיר
רונית המשוגעת רוקדת בעיר