לגוריר ובוביר, מהענק

פרק ראשון
הערב ירד הליל בא
מאיה ויעל שכבו במיטה
הן לבשו פיג'מה וגם גרביים
אכלו חביתה ושתו מיץ - פעמיים
כמובן שגם צחצחו שיניים
אבל בכל זאת לא נרדמו, בינתיים
אבא, אמא, מה לא ברור?
קראה מאיה, אנחנו רוצות לשמוע סיפור.
אבא ניגש אל ארון הספרים
ובחר בסיפור "מעשה בשלושה אגוזים"
על כסא עץ ישב וקרא: היה היה ביער גדול גמד קטן
בנה לו הגמד בית יפה מתחת לעץ אגוז וגר בו
ועל העץ גר סנאי
היה הסנאי קופץ בקיץ מענף לענף ומשחק באגוזים...
כן, מאיה ויעל שמעו זאת כבר אלף פעמים
והכירו בעל פה את מהלך העניינים
איך בזכות שלושה אגוזים
ניצלו הגמד וכל העצים.
מאיה ויעל תמיד היו סקרניות
מה קורה בעולם בזמן שהן ישנות
לכן את עיניהן הקטנות עצמו השתיים
ועשו עצמן ישנות, בינתיים
אבא מיד נפל בפח
הוא קם, היטיב את שמיכתן והלך
וסוף סוף מאיה ויעל נשארו לבדן
חיכו וחיכו וחיכו כמה זמן.

פרק שני
כך שכבו להן השתיים
עצמו עיניים וכרו אוזניים
לכל רעש בחדר וגם מעבר לדלת
לכל לחש גם אם הוא ממש בשקט.
"תראי מאיה" הצביעה יעל
"מתחת לדלת זז לו הצל"
מאיה ענתה "זה שום דבר על בטוח
את יכולה לחזור לנוח"
"תראי מאיה" הצביעה יעל
"משהו ליד המיטה זוחל"
אבל מאיה הסבירה "החלון בחדר נשאר פתוח
אין ספק שזו רק רוח"
"תראי מאיה" הצביעה יעל
"יש פה גמד בגודל של תפוח"
ומאיה הוסיפה בקול "כבר אי אפשר להתבלבל
הוא מחזיק בידו מקל
נעלי עץ הוא נועל
גמד אמיתי יש בחדרנו, אחותי יעל"
הגמד שמע זאת ונבהל מאד
כי לא רצה להתגלות
פעמים רבות יצא מתוך הספר
וטייל סתם כך בחדר
אבל הפעם לא נזהר
להתחבא עכשיו כבר מאוחר
אמר הגמד "קסם אחד ויחידי לי
ז'ילי בילי בום בומבילי!"
הגמד נעלם בערפל
עם נעלי העץ והמקל
פסקה הרוח ויצא הצל
שוב בחדר נשארו רק מאיה ויעל
את מילות הקסם הן שמעו
ועכשיו הן התלחשו
אמרה יעל "מאיה, את תתחילי"
ומאיה ענתה "טוב, אבל תעזרי לי
ז'ילי... בילי... בום בומבילי!"
ולפתע מאיה ויעל
נעטפו בענן של ערפל.

פרק שלישי
לאט לאט הערפל התפזר
ומאיה ויעל גילו מקום לגמרי אחר
הן עמדו על שולחן גדול ושטוח
זה לא החדר שלהן, על בטוח
שולחן כה גבוה לא ראו בחיים
בשביל לרדת ממנו צריך חבלים
על השולחן היו כל מיני כלים
שגם הם היו מאד מאד גדולים
לדוגמה מזלג גדול כמו קלשון
כוס של שתייה בגובה ארון
וביניהם ניצבה צלחת מרק
שמתאימה כנראה רק לענק.
מאיה ויעל עמדו בקצה השולחן
וניסו להבין איך יורדים מכאן
עוד הן עומדות ומעלות רעיונות
הופיעו מולן אף, פה, עיניים ושתי גבות
יעל צעקה "מאיה הצילו, הענק ממש כאן"
ומאיה אמרה "בואי נברח לפני שיעשה מאיתנו לפתן"
הענק קרב אליהן ופתח את פיו
אך קולו היה ידידותי וחביב
"הוי גמדות אנא אל תפחדו
כבר הרבה זמן אורחים אותי לא ביקרו
אולי תרצו לאכול צהריים?
אנא הישארו איתי קצת, בינתיים"
מאיה ויעל אמרו "אנחנו בכלל לא גמדות
אנחנו שתי ילדות רגילות"
התפלא הענק "אני לא מאמין
חשבתי שילדות זה רק בסיפורים"
"סיפורים? מה פתאום, אנחנו לגמרי אמיתיות
אני מאיה ואני יעל - אנחנו אחיות"
"מאיה? יעל? אילו מין שמות!
הגעתן ישר מסיפורי האגדות
במקום הזה אם תרצו להסתדר
נצטרך למצוא לכן שם אחר
משהו הגיוני, שכל אחד מכיר
את, מאיה... את תהיי גוריר"
צחקה מאיה "גוריר? זה ממש שם אדיר"
ויעל ביקשה "תמציא גם לי איזה שם סביר"
חשב הענק בקול "את יצור כה זעיר
אז אם מאיה גוריר, את - בוביר!"
והוסיף "בעולם שלנו אין ילדות ואין ילדים
לכן, גוריר ובוביר, אתם שני גמדים"
"חה חה חה" צחקו הגמדיים,
"גוריר ובוביר זה אדיר פעמיים
כך יקראו לנו פה, בינתיים"
אז בוביר שאל "ענק, מה יש לארוחת צהריים?"
"היום לצהריים יש מרק"
הציע להם בנדיבות הענק
"מרק? נהדר, אנחנו אוהבים לזלול
אבל איזה מרק, אם אפשר לשאול?"
"מרק נהדר" המליץ הענק "מעדן מלכים
מרק זבובונים עם עיני צפרדעים"
"זבובונים? צפרדעים?" שאל גוריר "זה מה שפה אוכלים?
אצלנו בבית אוכלים דברים קצת אחרים"
ובוביר הוסיף "לדוגמה מרק עוף עם שקדים צהובים"
"מרק מעוף?" נבהל הענק "אלוהים אדירים!
אתם גוריר ובוביר מאד מוזרים
אצלי במטבח אין כאלה דברים
אבל לכו לגמד שביער, אצלו יש אגוזים"
בוביר שמח "גמד? אגוזים? זה כמו בסיפור"
אך הענק התפלא "סיפור? מה אתה סח? גמד, דבר ברור"
"סתם שטויות" גוריר הציל את המצב
"הגמד הזה, מה הדרך אליו?"
אז הענק משך בכתפיו
והושיט אליהם את שתי כפותיו
אחז בהם ובצעד אחד רחב
הגיעו לעץ אגוז, שתחתיו
ביתו היפה של הגמד ניצב
ושם הניח את גוריר ובוביר ועזב.

פרק רביעי
בתוך הבית היפה
יושב הגמד ומחלונו צופה
איך גוריר ובוביר אל הבית מתקרבים
לדלת באים ובפעמון מצלצלים
חשש הגמד וצעק "מה אתם רוצים?"
וקולו הדק מרעיד את הענפים
טוב שגוריר ובוביר זכרו את הפתיחה
לכן השיבו "גמד גמד אספינו אל ביתך"
הגמד היה מאד מופתע
שמישהו את מילות הברכה ידע
את הדלת פתח
ובשיחה פצח
"אכן, הייתי מאד בודד
מאז שעזב הסנאי הנודד
הוא השאיר לי רק שלושה אגוזים
ואמר שבהם סודות ורזים
אבל עברו כבר כמה חודשים
ובעליית הגג הם סתם מונחים"
גוריר ובוביר היו סקרנים מאד
את האגוזים הם ביקשו לראות
הגמד הסכים, כי חשב שיוכלו לעזור
אך ביקש "היזהרו היטב, את אגוזי לא לשבור"
אצו רצו הגמדים
בעליית הגג לחפש אגוזים.
האגוז הקטן שגודלו כאפונה,
נמצא בתוך תיבה ישנה
האגוז הגדול שגודלו כאשכולית
שכב בתחתיתה של חבית
ואת האגוז הבינוני שגודלו כביצה
לקח בוביר כי לשחק בו רצה
לפתע, האגוז מידו נשמט
צלל אל הרצפה ונחבט
ולא עצר ולא שקט
במדרגות התגלגל - אחת אחת.
בעקבות האגוז גוריר שעט
ותפס אותו כמעט
אך האגוז לא נעצר
את הדלת הוא עבר
מחוץ לבית הוא דהר
הוא היה חופשי כפרפר
פרץ אל השביל היורד מן ההר
ומשם התגלגל לו ישר לנהר
פגע במים, צלל ונשאר -
למצוא אותו כבר אי אפשר.
בכה הגמד "אגוזי היקר, אני רוצה אותו בחזרה"
ענו לו גוריר ובוביר "אל דאגה, אנו נזעיק עזרה"
פנו אל השביל המתפתל למרחק
ויצאו במסע לביתו של הענק.

פרק חמישי
על כורסה במרפסת ישב הענק
ושתה מיץ זבובונים ממותק
מבטו לשמיים היה מרותק
כך ישב וחלם על מקום מרוחק.
אך בדיוק כשעמד לשקוע בשנתו
גוריר ובוביר חזרו אל ביתו
ובקול דק אבל ברור
סיפרו לענק את כל הסיפור
איך הגיעו לביתו של הגמד
ואיך מצאו שם אגוז מיוחד
ואיך אותו האגוז, כמעט לבד
התגלגל לו אל הנהר ואבד
הענק ישב ושמע את הכול
ואז צחק בקול גדול
"אפונה? אשכולית? סודות ורזים?
שאאמין לכל זאת אתם מצפים?
ביער הזה יש אין סוף אגוזים,
שילך הגמד ויבחר חדשים"
והענק את מבטו לשמים הרים
"הפעם הגמד באמת הגזים"
אמר גוריר לבוביר "אינני יודע
איך את הענק נוכל לשכנע"
השיב בוביר "כבר נהיה מאוחר
ואני רעב וגם מתחיל להיות קר.
מה דעתך שנחזור מחר?"
הגוריר השיב "טוב אני אתחיל ואת תעזרי לי
ז'ילי בילי בום בומבילי"
ודרך ענן של ערפל
חזרו לחדרן מאיה ויעל.

פרק שישי
כל היום למחרת
חשבו הבנות רק על דבר אחד
האם האגוז לעולם אבד?
ומה יקרה בהמשך לגמד?
ברגע שהשמש שקעה בשמיים
הן לבשו פיג'מה וגם גרביים
אכלו חביתה, שתו כוס מים
וצ'יק צ'ק צחצחו שיניים
ובשמונה בדיוק, בלי רגע איחור
מאיה קראה "רוצות סיפור"
אבא ואימא הופתעו מאד
מה קרה לשתי הילדות?
אימא הסבירה "יש לנו הערב מזל גדול
אבא מהר, לך והקרא את הסיפור מאתמול"
על כסא העץ אבא ישב וקרא:
לקח הגמד את האגוזים מהסנאי וטמן אותם בעליית הגג
יום אחד שיחק הגמד באגוזים ואגוז אחד נפל והתגלגל אל הנהר
ואבד
ולגמד נותרו שני אגוזים בלבד...
קרא אבא וחשב בליבו "מוזר מאד
אני לא זוכר שורה שכזאת"
אך הוא המשיך וקרא:  למחרת ראה הגמד מחלונו שלושה אנשים
קרבים אל היער ובידיהם גרזנים
קרא הגמד- "אנשים, אנשים מה אתם עושים?"
ענו לו האנשים "שר גדול שלח אותנו לכרות את עצי היער"
אמר הגמד "אם לא תכרתו את העצים
אתן לכם שני אגוזים ובהם סודות ורזים"
"שני אגוזים לא יספיקו לשלושתנו" ענו האנשים
והחלו לכרות את עצי היער
הגמד לא ידע מה לעשות
"אל תכרתו את היער" הוא ביקש בדמעות...
אבא הרים את מבטו ועצר
"מה קרה לסיפור המוכר?
הגמד לא שמר על שלושת האגוזים
ולא הצליח להציל את העצים
קורים פה דברים מאד מוזרים
זה בכלל לא מתאים לסיפור ילדים.
בספר הזה כנראה יש טעות
אין דבר, מחר אחזיר אותו לחנות
ועכשיו ילדות הסתכלו בשעון
הגיע הזמן ללכת לישון".

פרק שביעי
הכוכבים נצצו מעבר לחלון
אך מאיה ויעל לא הלכו לישון
יעל קראה "אוי ואבוי! זה ברור
שרק בגללנו השתנה הסיפור"
ומאיה פסקה "אין ברירה, אל היער נחזור
ואת הענק נשכנע לבוא לעזור
הגיע הזמן שוב לצאת מהחדר
קומי וקחי איתך את הספר
אני אתחיל ואת תעזרי לי
ז'ילי בילי בום בומבילי!"

פרק שמיני
כשהתפזר מסביבם הערפל הלבן
גוריר ובוביר עמדו על השולחן
הן צפו משם אל הסלון
שם שכב הענק וקרא עיתון
בין הדפים הוא בנחת עלעל
ושתה חבית של קפה עם הל
אך לפתע את העיתון קיפל
ואל גוריר ובוביר הוא הסתכל
"ברוך שובכם גמדים יקרים
אך לא באתם בזמן מתאים
הגיע העת ללכת לישון
כך כתוב על השעון
ונעשה כבר מאוחר
היום נגמר, חזרו מחר"
ענה גוריר "ראה ענק, היער בסכנה
זה לא הזמן לשקוע בשינה"
ובוביר הוסיף "הנה ההוכחה
קח את הספר וקרא בעצמך"
"טוב" אמר הענק והרכיב את משקפיו
נשכב על הספה כשהספר על ברכיו
הוא החל לקרוא כיצד
תחת עץ האגוז חי לו גמד
מיד הפסיק וצחק בקול רם
"לא ידעתי שהגמדון כזה מפורסם"
אך הוא היה סקרן מאד
והמשיך לקרוא בספר עוד
לפתע קם ובידו על השולחן דפק
כמעט הפך את קערת המרק
וצעק "אם יכרתו כל העצים
לא יהיו פה יותר צפרדעים
לא יהיו פה בכלל זבובונים
ולא יהיה לי אוכל טעים,
חייבים לעצור את האנשים
מהר בואו, מהר גמדים!"
לקח הענק את הקנקן
שעמד על השולחן
ואז יצא ולא עצר
עד שבא אל הנהר
בתוך רגע אחד או שניים
הוא מילא את הקנקן במים
היה זה קנקן כה מופלא וגדול
שהנהר כולו יבש, נשאר רק חול
והנה, בקרקעית הנהר היבש נמצא
אגוז מיוחד שגודלו כביצה
"מצאנו אותו!" בוביר שמח
"להחזיר את המים אל תשכח"
הענק את האגוז בידו לקח
בחזרה למקום את הנהר שפך.
הלילה בינתיים על היער ירד
ליל בלי ירח, אפל במיוחד
אמר הענק "היער עכשיו לא מקום נחמד
אך אני ענק, כל חיי אני לבד
ואין בי פחד מאף אחד
אלך ואשיב את האגוז לגמד
אלך אליו תכף ומיד"
ובזאת מהם נפרד.
אמר גוריר "עלילת הסיפור בחזרה תוקנה
לכן זו תהיה הפעם האחרונה
שאני אתחיל ואת תעזרי לי
ז'ילי בילי בום בומבילי!"

פרק תשיעי
דרך החלון שבחדר זרחה השמש
לא היה כל סימן לקורות ליל אמש
אך באופן מוזר מאד
מאיה ויעל נותרו ישנות
ואבא ואימא ניסו נואשות
להעיר משנתן את שתי הילדות
"קומו מהר, כבר מאוחר!"
אך שום דבר לא עזר.
אבא חיפש לו משהו בחדר
"מישהו ראה כאן את הספר?
הבוקר אסע אל החנות
להראות להם את הטעות"
שעה ארוכה הוא חיפש אחריו
הפך את החדר אבל לשווא
הלא בבית הענק הספר נעזב
גוריר ובוביר חזרו בלעדיו.
היום עבר, ואבא את הספר לא מצא
"די" הזהיר "אדווח לשוטרים שהייתה כאן פריצה"
הערב ירד הליל בא
מאיה ויעל שכבו במיטה
הן לבשו פיג'מה וגם גרביים
אכלו חביתה ושתו מיץ - פעמיים
כמובן שגם צחצחו שיניים
אבל בכל זאת לא נרדמו, בינתיים
"מאיה, הביטי!" אמרה יעל
"מחוץ לבית ירד ערפל"
ומאיה אמרה "ערפל? את צודקת
אני גם שומעת דפיקה בדלת"
ובעוד אבא את הדלת פותח
כי חשב שהגיע אורח
הבינו הילדות שאותו מבקר
הוא אורח מיוחד, ממקום אחר
אך בדלת הייתה רק חבילה
גדולה אולי פי עשר מכל אחת רגילה
אבא בסכין אותה פתח
את היד עמוק שלח
הוא מצא שם רק כמה עלים
וסיפור על אגוזים.
בספר הייתה הקדשה קצרה
שורה אחת מאד מוזרה
שהיה כתוב בה רק
"לגוריר ובוביר, מהענק".