הנה צצה עוד תמונה מהעבר,
ומביאה זכרונות.
הנה שוב עולה אותו הרגש המוזר,
שמביא איתו דמעות.

הם אומרים שהיינו הזוג המושלם,
ואין מה לעשות.
שאת היום שהתרסקתי מולם,
לא יכלו הם לצפות.

ואני עומדת בתוך הבועה,
מביטה מסביב.
השתקפות שקרית, כחולה-ורודה,
מנסה להכאיב.

נמאס לי כבר לכתוב שירי דיכאון,
על אותה האהבה.
אין לי כוח להמשיך ולחפש כאן הגיון,
לא מוצאת את התשובה.

החיים שלי קצרים מדי,
ולא נותר לי זמן להמשיך ולבכות.
עכשיו אני רוצה רק לכבוש את חיי,
ולדעת לאן עוד אפשר לנסות.

ואני עומדת בתוך הבועה,
מביטה מסביב.
השתקפות שקרית, כחולה-ורודה,
מנסה להכאיב.

זה השיר הנדוש האחרון,
סוף לכל הקלישאות,
עכשיו זהו יומי הראשון,
חוזרת לחיות.