יושבים במרפסת
מביטים בציפורים
שמקוננות על הענפים
את מדליקה סיגריה
אני מנסה לשמוע
מה קורה אצל השכנים
מכל מגע, מכל תנועה
אני זוכר
שיכולנו להיות רחוקים
ובכל זאת
ברחנו עד לכאן
ונשארנו שלמים
לא קוראים עיתונים
לא מבקשים נדבות
את העבודה הקשה
אנחנו עושים כל יום
וכעת, אנחנו אוספים
את מה ששייך לנו
את מה שדרשנו זמן רב
יושבים במרפסת
הענפים מתנדנדים ברוח
השיכורים נרדמים על ספסלים
את חשבת, שלא נצא מזה לעולם
ואני לא דמיינתי, שנגיע לכאן יום אחד
מפוזרים לכל עבר, הצלחנו לחבר את עצמנו
חסרי כול, בלי שום הגנה
עכשיו אנחנו שלמים
אני מחבק אותך אלי
יש געגוע שלא נגמר
לא במגע, לא בתנועה
גם לא כשאת קרובה
פרטנו לשטרות ומטבעות, כל רגע
ועכשיו, אנחנו ממיינים את מה
שאנחנו צריכים,
את מה, שאנחנו רוצים
יושבים במרפסת
לא מסתכלים על התמונות, שמפוזרות בחדר
מרחוק, אפשר לראות
תנועה של כלי רכב
אני יודע, יכולנו להיות שם עכשיו
מגשימים עוד רגע, במציאות בלתי ניתנת להסבר
וכאן, עם הכלב, שיושב לרגלינו
הכל נראה אמיתי, יותר מכל רגע בזמן שלא הבנו
הרוח שנכנסת, והשקט שבחדר
רוצים למחוק את כל הבניינים,
לתת לנו מרחב עד הים
ומשם נפליג לאט, משם כבר לא נצטרך לברוח
יושבים במרפסת
לא מבקשים את הכל, עובדים קשה בכל רגע
זה רק עוד יום אחד, מול חלומות שלא מתגשמים
במציאות שלא נכנעת
וזה הרבה יותר אמיתי, מכל מה שהיה לנו אי פעם. |
