כל הזכרונות, צפים בי אט הערב
גם האהבה, שלא פסקה מדאות
מעל צוקי הכפור
כנשר פצוע חרב
ובכנפיה חם, מקצת האור.
כל החלומות, אשר פסקו מלכת
כמו הפנסים, אשר חדלו מראות
שבים כסתיו לצפור
לגשם שבדלת
אך הוא עיקש וממאן לחזור.
החסד שנותר
גלמוד, בשדות העצב
כמושיט ידיו
וכבר עיף מזעוק.
אין אב, אין רחמים
נדמה, גם קר הערב
ואלף שיבולים
הרכינו ראש.
רק מקצת טיפות, נדמה, עם בוא הערב
שפת אבני-שיכחה, כמו לוטפות ברך
אורגות עוד זכרון
נפלא, בשתי וערב
ומהתלות עד סוף, עד אור ראשון.
מילים: גולן עזאני
לחן, ביצוע וכל השאר: אריה (שפירא)
שבט התשס"ח.
מוקדש ל: "צבי אברהם פרישמן"
קרוב משפחה ואיש חסד גדול ויקר שהלך לעולמו בטרם עת.
נפטר ב: ה' באייר התשס"ז. |
