מר באומן שוב עיצבן אותי!
70 פעם אני מגיעה בזמן והיום איחרתי, בדקה !!!
ומר באומן קרא לי : לא אחראית, אי אפשר לסמוך עלייך ככה הוא
אמר ! ואני אני נפגעתי, כי אני באמת משתדלת, אני קמה שעה לפני
העבודה, עושה מתיחות שותה קפה ויוצאת. וזה לא פשוט, לקח לי זמן
להגיע למצב הזה, שעות של טיפולים שבהם עמדה השאלה : למה אני
מאחרת לכל מקום ? ואף פעם לא הצלחתי לענות, זה לא שאני מזלזלת
באנשים, להפך אני מאוהבת באנשים, בכל האנשים שאני מאחרת להם,
אבל יש לי פשוט זמן אחר, שונה כזה, אישי. מה אי אפשר שיהיה לבן
אדם זמן אישי? פרטי?  למה למה זה לא אפשרי?! בסדר אז יש שמש
וירח, את זה אני לא יכולה לשנות, אבל מה עם הבין לבין? מי קבע
ששמונה זה בוקר ושתים עשרה זה צהריים? למה לא להפוך? למה לא:
שמונה בצהריים ושתים עשרה בבוקר? זה לא מצלצל יותר טוב?  ואני
לא מנסה להתחכם ! אני שואלת באמת!
האנשים מסביבי מגדירים את זה כ" הבעיה שלי". הם כבר לא אומרים
: איחרת. אלא "הבעיה שלך שוב התעוררה"! שזה מעצבן ! כי למה
לסבך? סה"כ איחרתי אז למה לא לקרוא לדבר בשמו, למה לנפח למה
להגדיל ?
טוב, אז בגלל ה"בעיה שלי" פוטרתי מ-15 מקומות. עבדתי בפיצה,
מקדונלדס, באולינג, קפיטריה של תיכוניסטים שזו בעיה בפני עצמה
ובעוד מקומות לא חשובים שכל ילד בן 15 מפוצץ חצ'קונים  מצליח
לעבוד בהם לאורך זמן ובסוף להחליט שהוא מתפטר! גם אני רוצה פעם
אחת להחליט שאני מתפטרת שאני עוזבת, מרצוני החופשי שאף אחד לא
אומר לי: היה נעים, אבל אל תחזרי, אלא אני אומרת : אני לא רוצה
לעבוד אצלכם, פשוט ככה, אני לא רוצה לעבוד אצלכם, שמעתם ? אני
בוחרת לא לעבוד אצלכם ! ועוד יותר טוב: אני בוחרת לא לעבוד
אצלכם, כי קיבלתי במקום אחר הצעה הרבה יותר טובה !!  חה ! זין
בעין, אה?
טוב זה לא שאני מקללת בדרך כלל, אבל פשוט נמאס לי! נמאס לי
מלוחות זמנים ממערכות בית ספריות מסודרות נמאס לי. מי קבע
שצריך גבולות ? אני לא צריכה גבולות! אני יכולה להגביל את
עצמי. אני מספיק מוגבלת בשביל זה ! כן זו הייתה התחכמות !
אז ככה: אני  וה"בעיה שלי" רוצות לקום כל בוקר שזה אומר שתים
עשרה, לשתות קפה של בוקר שזה אומר אחת  ולהתחיל את היום שזה
אומר שתיים. מה זה כ"כ בעייתי, כ"כ בלתי אפשרי ?
אני ממש חושבת שאנשים יוכלו ליהנות יותר ככה בחיים. למה צריך "
לחץ של בוקר" בואו נוותר על ה"בוקר". אח, אם הייתי יכולה להקים
מפלגה, לעניין הזה, זה היה מושלם הייתי קוראת למפלגה : "עניין
של זמן " כן נותנת כבוד לתוכנית הטלוויזיה ההיא, כי בתוכנית
הזו נתנו מקום לזמן !
אני רוצה לכתוב מכתב למר. באומן:
מר באומן היקר!
אני יודעת שאני בסה"כ מזכירה קטנה במשרד קטנטן, אבל אני מזכירה
עם חזון!
יש לי רצון לשנות דברים : דבר ראשון להחליף את האטבים במשרד
לאטבים צבעוניים ודבר שני להתחיל את היום בשתיים עשרה. אני
אומרת לך מר. באומן אנשים יחייכו יותר, העסקאות יחתמו מהר
יותר, ואפילו ציפי השמנה עם הפרצוף בלטה תהפוך לבן אדם, קצת
פחות בלתי נסבל !
על החתום :המזכירה שדואגת ל"זמן שלך"

אח, אם רק היו מקשיבים לי, העולם היה יפה יותר, השמש הייתה
יותר מחממת(כי קמים בצהריים ) ואני הייתי מפוטרת פחות (כי זו
לא הבעיה היחידה איתי..) אבל עד שיקשיבו לי כולם, אני אאלץ
להמשיך לעבוד אצל מר. באומן ולהגיע למשרד שלו  כל יום בשבע
וחצי בבוקר ! ובשביל שזה יקרה אני הולכת לקנות לי עכשיו עוד
שעון מעורר...